דלג לתוכן העמוד

חנה לביא - 1944 -2010

  • שנים רבות לא התראנו, המרחק הזמן , לפגישות שהיו לא הגעת וסיבותיך עמך.
    תמיד התעניינו בך, החברים הקרובים עדכנו אותנו בכל השנים חתונה, לידות, נכדים וכו..
    ממרחק רב מאוד של עשרות שנים אחורה אני זוכרת אותך כנערה בגננות ושתלנות את אצילותך את הרוגע שהיה בך ושהעברת לסביבה
    את היד האוחזת תמיד ספר או ספרים ומחברות, הדבקות במטרה, השקדנות ,החריצות והיושר, ואת חברותך הנאמנה לחבריך הקרובים.
    גידלת משפחה לתפארת ונטעת בהם את הכוחות לשדרוד ולהמשיך בדרכך גם במצב פרדה כואבת ממך.
    יהיה זכרך ברוך
    דרורה כהן קציר

    • חנה לביא - 1944 -2010

      חנה לביא ז"ל 1944 - 2010

      עצוב למות באמצע התמוז
      דגלי הקיץ נישאים אל על
      בראש התורן תור הומה ולא יחדל
      כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל

      עצוב למות באמצע התמוז
      דווקא כשהאפרסקים בשפע
      וכל הפרי דווקא צוחק בסל
      ועל קיצך ועל קצירך הידד נפל

      עצוב למות באמצע התמוז
      אבל באמצע התמוז אמות
      אל בוסתני הפרי שהתייתמו
      הידד אחר הידד נפול יפול
      ועל קיצך ועל קצירך ועל הכל

      מילים ולחן: נעמי שמר




      שלום לך , חנה יקרה!
      לפני שאנו נפרדים ממך בצער רב הרשי לנו לספר עלייך כמה דברים:


      היית שותפה לבניין עין יהב והערבה כבר 46 שנים.
      חנה לבית פריצנר נולדה בעין עירון
      בוגרת בית הספר לגננות ושתלנות בפתח תקווה.
      הגעת להיאחזות עין יהב הכ"ו עם גרעין "עתר" בשנת 1964
      החתונה שלך עם אשר לביא התקיימה בעמק הנעלם , כיום פארק ספיר,
      ב-21.12.1965 נר שלישי של חנוכה. קידש אתכם הרב זכריה הכהן ז"ל מנהלל – רבה של תנועת המושבים.
      גידלת בעין יהב 3 בנים לתפארת: חמי, ארנון, הראל.
      היית שותפה בפיתוח משק חקלאי של ירקות, אפרסקים, פרחים ותרנגולי הודו תוך עבודה עצמית בשיתוף כל בני המשפחה שתרמו רבות לערכי העבודה, שותפות וחריצות. זכית ליהנות מארבעה נכדים.
      בתמונה שצרפנו את מונצחת יושבת משמאל על השוקת שניצבה מול הבודקה של הש.ג. בתקופת ההיאחזות ועליה הכיתוב "ארץ הקיץ הנצחי"
      שהפך לסמלה של עין יהב – עד עצם היום הזה.

      תחסרי לרבים מאיתנו.

      יהי זכרך ברוך!

       

      ארץ הקיץ הנצחי

    • Re: חנה לביא - 1944 -2010

      משפחה יקרה,

      אשר, חמי, ארנון והראל.

      כל כך הרבה שנים מאז שחנה הצטרפה למשפחה.
      היית חנה, קודם כל, שותפה נאמנה לאשר להקמת בית לתפארת.
      היית שותפה נאמנה לכל התפתחות במושב.
      החריצות שלך בעבודת החקלאות, בניהול משק הבית וגולת הכותרת בגידול הבנים ייזכרו לך לתמיד.
      אני אישית אוהבת אותך, כאחות היית לי, אתגעגע לשיחות שלנו על הילדים ובשנים האחרונות הגאווה בנכדים המקסימים.
      אין הרבה סבתות שמקדישות את עצמן כך כמו שאת הקדשת להם.
      תחסר לי מאד החלפת הדעות על ספרים שקראנו והמלצנו אחת לשנייה.
      היית גיבורה במלחמה במחלה שבסופו של דבר גברה עלייך.
      נוחי בשלום.
      נזכור אותך תמיד גם אני וגם ילדיי שאוהבים אותך.

      רותי לבני
      בת דודה.

      11/7/10

      ימי אביב אחרונים בערבה.צילום גלעד לבני 2010

    • Re: חנה לביא - 1944 -2010

      חונה,

      קשה לי לעמוד פה ולקרוא הספד לזכרך.

      אני זוכר אותך מלאת חיים עוד במושבוץ, עובדת בקטיף סייפנים ובגן הירק ורוקדת בערב.

      היית מבשלת לנו במטבח ודואגת שנכין, כל יום, שמנת בספרטור.

      אני זוכר ששאלת אותי על אשר ואני אמרתי לך שהוא בחור טוב ושכדאי לך.

      היו לנו ימים קשים שעברנו ביחד, תקופות של אושר, ילדים ונכדים.

      אני זוכר איך את ואשר לקחתם אותי תחת חסותכם כשהייתי רווק ואכלנו ביחד אצלכם בבית. זו תקופה שלא שוכחים לעולם.

      היום אנו נפרדים ממך לנצח, אבל תמיד נזכור אותך מחייכת.

      יהי זכרך ברוך!

      יורם לוי
      עין יהב
      11.7.10

      עבודה עצמית בראשית ההתיישבות/צילום קקטוס

    • Re: חנה לביא - 1944 -2010

      חנה יקרה שלנו,

      הכרתיך יפה, עליזה וזקופת קומה. זה היה לפני הרבה שנים, מעל לחמישים שנה.
      ילדה, כן ילדה כבת 15 הולכת בשבילי ביה"ס לגננות ושתלנות.
      בכיתה וגם בגרעין עתר אהבנו אותך, חנה. חנה שמעולם לא הלכה רכיל.
      לא זכור לי ריב או סכסוך עם מי מבני או בנות הכיתה.
      בהמשך דרכינו הצטרפנו לגרעין עתר, שם קשרת קשר חברות עם אשר, חברות אשר נמשכה עד היום. ביחד עם אשר, בעמל רב ובאהבה, בניתם בית והקמתם משפחה יפה, עליה אומרים מלח הארץ.

      בכל ביקורי אצלכם הרגשתי שאתם עדיין ממשיכים את אותה חברות שנרקמה בבארותיים. היה נעים לשהות במחיצתכם. ממש כמו משפחה קרובה.
      בדצמבר האחרון ביקרתי אותך (לצערי המרחק מנע יותר ביקורים) וראיתי חנה אחרת.
      למרות כל הקושי והכאב, ישבת איתי בסלון ביתכם והתנהגת כרגיל. מניסיוני יודע אני אלו מאמצים השקעת בכל רגע כדי לשדר לסובבים אותך: אני בסדר, וכל זאת כדי לא להטריד, לא להדאיג. יצאתי מביתכם המום ומבולבל עד כי בקשתי מאשר להסביר את פשר הנורות הדולקות במכוניתי.

      אשר רעי – חנה השאירה בידך נכס יקר , יקר מכל, ילדים ונכדים.
      אנא ממך דאג שהשמחה והאהבה תשרור בבית. כך חנה הייתה רוצה.
      אנחנו בני כיתתה ובני הגרעין מחבקים אתכם חיבוק חזק.

      דני מירן
      יסוד המעלה
      11.7.10

      דינה גולדמן קליינמן משדה ורבורג עם ניסי קליינמן וחנה פריצנר בבית הספר לגננות ושתלנות בפתח תקוה. 1963- כיתה שמינית

       

    • Re: חנה לביא - 1944 -2010

      חנה אדם פרטי מאד, לא אוהבת להיות במרכז, באור הזרקורים.
      היום אנחנו מלווים אותך, חנה, למקום מנוחתך, לשלווה.
      ההכרות והידידות שלנו צמחה בטיולים ובמפגשים חברתיים. אהבת את היציאה לטבע, את הלימוד שבטיול, תמיד הייתה בך סקרנות
      וצימאון לידע ולחוויות חדשות.
      אהבת לנסוע עם רוחמה לקונצרטים, אהבת הצגות והגעת לכל מסיבה במושב – בהתאם לכוחותייך.
      שיחה איתך תמיד מתובלת בשנינות, בהומור, בחוכמה.
      בתקופת המחלה האחרונה היכרותנו העמיקה.
      בתחילה לא רצית עזרה וביקורים. במשך הזמן נפתחת לחיות עם המחלה, נפתחת לחברות, קבלת את הרצון של משפחתך וסביבתך
      להיות איתך ולעזור.
      למדת להפיק מהזמן את מה שאפשרי, ללא מלחמות.
      מצאת דרכים למלא את הזמן בקריאה, תשבצים, עבודות יד.
      הנכדים מילאו אותך אושר. ציפית למפגשים איתם ואהבת את הזמן איתם.
      משפחתך עשתה הכל להקל עליך את סבלך ונפרדת מהחיים בביתך, בסביבתך האוהבת.

      נוחי בשלום.

      יהי זכרך ברוך.

      לאה שטוקלמן
      עין יהב
      11.7.10

      חנה, אשר ובנם הראל/צולם בתל אביב 2005

    • Re: חנה לביא - 1944 -2010


      לחנה
      דודה חנה אנחנו קוראים לך
      או חנהל'ה כמו שאמא שלי קוראת לך.
      הכי כיף בעולם להגיע לעין יהב
      בחופש הגדול
      לשחק בבית מברוסים עם חמי
      ולהיות אצל הדודה, הדודה -
      שצועקת עליך כמו על אחד מילדיה
      "שלא נבלבל בשכל"
      וזה בסדר
      כי ככה אתה מרגיש בבית.

      דודה חנה שגידלה שלושה
      בנים לתפארת ובעל למופת!
      עשית עבודה טובה, טובה מאד
      דודה שלי.

      זכית להיות איתך ברגעיך
      האחרונים
      לכאוב את סבלך
      ולהיפרד ממך
      באהבה גדולה.

      שכבי במנוחה, דודתי היקרה
      ילדיך יודעים את דרכם.
      אשר אישך המופלא
      אשר לימד את כולנו
      חשיבותה של משפחה
      מתחיל היום דרך חדשה ולא מוכרת.
      כולנו נדאג לו
      נלווה ונתמוך.
      ככה זה במשפחה שומרים אחד על השני
      תמיד.

      כולנו, שולה וזאביק שאיבדו את אחותם הצעירה
      וכל שבט פריצנר.

      אוהבת אותך
      ענת.

      ענת בן משה/בתה של שולה – אחותה של חנה
      קיבוץ איילות
      11.7.10

      מנופי הערבה

    • Re: חנה לביא - 1944 -2010

      חנה יקרה
      לצערי הרב במהלך השנים דרכינו נפרדו אך עקבתי אחרי כל אחד מחברי הכתה בוגרי בית הספר לגננות ושתלנות באמצעות חבר יקר ומיוחד ...דני מירן .קראתי כל שורה שכתבו עליך מוקירך ואני מלא הערכה וכבוד לך ולדרכך .....

      יהי זכרך ברוך

      פתחיה וינשטיין
      מפרץ תאילנד

    • Re: חנה לביא - 1944 -2010

      לחנה,

      קשה מאד לכתוב בלשון עבר על אדם שהיה מוכר וקרוב אליך כל כך הרבה שנים, נכון יותר מגיל 17...כאשר יצאנו כל חברי גרעין "עטר" לכבוש את השממה...

      מבין בנות הגרעין חנה בלטה מיד עם צחוקה המתגלגל והחיוך הרחב שברגעים קשים היה מדביק גם אותנו. אך החלק היפה בחנה היו האנרגיות שלה, לא יאמן איזה הר געש קטן היא היתה, זריזה בכל עבודה, רוקדת בכל הזדמנות כאשר רק אירגנו מוזיקת ריקודים, ועם אופי כזה אי אפשר היה שלא לקרוא לחנה - חונה.
      במבט רחוק לאחור, השם הזה הצביע לא רק על האופי של חונה, אולי גם לגעגועים שלנו לבית אידישאי חם שעזבנו מאחורינו ושהיה חסר לכולנו.

      רק נערים/ות נאיבים בעלי שכנוע פנימי עמוק מסוגלים לעזוב את בתיהם המסודרים, ללכת לשממה הרחוקה מבלי שיהיו כמעט מודעים למעשיהם -
      ידוע הוא, כי רק צעירים מסוגלים לבצע את המעשים המסוכנים ביותר מפני שאינם מודעים בכלל למלה - מוות.

      והנה, המלה הזאת הולכת והופכת למוחשית יותר ויותר כאשר מיטב חברי מימי "הקיבוץ" הולכים לעולמם כה מוקדם, ככה סתם, כל כך צעירים: חונה, מאירקה, שי, חגי, ברוך טנא.

      ומילה לחברי מנוער, לאשר, אני יודע את התלאות והקשיים שעברת בשנים האחרונות, ראיתי ושמעתי על המסירות לאין קץ שהקדשת לחנה, לתופעה הזאת נחוץ רק אופי ונחישות כפי שהיה לך תמיד.

      קשה לנחם ולהתנחם, החיים ממשיכים כהרגלם - אך לעולם לא שוכחים מי שהיו חלק מחיינו.

      יצחק פסקל
      23.7.2010


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה