דלג לתוכן העמוד

לזכרו של יענקלה ריאטי 1945-2014

  • יעקב יענקלה ריאטי 1945 - 2014





    יענקלה ריאטי נולד לפני 69 שנים בקיבוץ רביבים בנם של מלאכי ושושנה ריאטי
    את בגרותו העביר בקיבוץ אלונים.

    לעין יהב הגיע בשנת 1974 מאילת יחד עם כרמלה – מורה לתנ"ך בעקבות מודעת דרושים למנהלת בית ספר בערבה ועם בנם בכורם יורם - שהקים משק במושב חצבה.

    יענקלה עבד במטע התמרים ובשנת 1977 התחיל לרכז את מטע התמרים השיתופי של עין יהב באהבה גדולה למקצוע ובמסירות רבה עד לשנת 2002 הוא זכה לאות הנשיא על פועלו ותרומתו לפיתוח ענף התמרים בישראל וזכה בשנת 1989 בפרס הדקלאי המצטיין.

    בשנת 1988 החל לרכז גם את משק המים במושב וביצע את העבודה במסירות רבה
    יענקלה המשיך לשמש כעובד ציבור גם לאחר קבלתו כחבר חקלאי ב – 25.6.76
    ב- 11.4.77 נקלטה משפחת ריאטי כמשפחה חקלאית יחד עם משפחות עובדי ציבור נוספות שסיימו 3 שנות עבודה ציבורית.

    יענקלה טפח גם את המטע המשפחתי שהקים במשק 85 ( דקלים מזן מג'הול) והעביר אותו לטיפול בניו ינון וגדעון, שנולדו בעין יהב, עקב המחלה שפקדה אותו לפני מספר שנים.

    יענקלה עסק בייעוץ לגידול תמרים לשיווק. חקר והשתלם בענף, גם בחו"ל. אהב את עבודתו וראה בה מפעל חיים לכל דבר, כפי שהתבטא פעם:
    התמרים בשבילי כמו ים לימאי.

    יענקלה הכיר כל עץ במטע התמרים בעין יהב, היה בר סמכא בנושא ורבים התייעצו עימו, החל מארגון הדקלאים ועד לחקלאים הרבים בכל רחבי הארץ.

    הגדיד השנתי, בדיוק בתקופה הזאת, היה בשבילו חגיגה. הוא עדכן אותנו בתוצאות הגדיד בפרוט שנשמר עד היום בארכיון עין יהב.

    נזכור את יענקלה נוכח בנוף האנושי של עין יהב, כמי שתרם רבות לפתוח הענף בערבה התיכונה ולהפרחת השממה באותם עצים יפים גבוהי קומה שהפכו לסמל המסחרי של הדרום.

    יהי זכרו ברוך לעד


    נתפס על הגובה  שנת 2003/צילום אסתי סלע


    _________________________________________________


    בנעלי בית עם יענקלה ריאטי/ראיון בעלון "בעינינו" 1991
    באדיבות ארכיון עין יהב. תודה לשוש שירין




    *יענקלה, בנך הבכור, יורם מתגייס בימים אלו לצה"ל. איך אתה מרגיש?

    טוב, אז הכל מתחיל בסיפור כזה:
    במלחמת יום הכיפורים שרתתי ביחידה שפרצה את הדרך לתעלת סואץ. כרמלה עמדה ללדת ועל היוולדו של יורם ב- 13 באוקטובר נתבשרתי ע"י התקשורת. היינו תקועים עד לגרון בשטח וכל מה שייחלתי לעצמי באותם רגעים היא התקווה שהילד הזה שנולד זה עתה, בימים הטרופים של אז, שלא יצטרך יותר מדים. חבל שזה לא התגשם. אני זוכר שעליתי על הליקופטר שהנחית אותי בתל אביב, שהיתי בבית החולים כחצי שעה וחזרתי לסיני.

    האם אתה מוטרד מהמצב הביטחוני והאירועים הפוליטיים?
    בודאי שאני מוטרד ומודאג. הממשלה, לדעתי לא עושה מספיק כדי להביא את השלום. מה שחשוב לי מאד היא יצירת המודעות שאנו עם קטן בתוך עולם ערבי גדול במזרח התיכון ומשום כך צריך להתמקד במציאת פתרונות להגיע לשלום איתם. אילו ניתן בידי הייתי מפריד לאלתר את הדת מהמדינה ובכך הייתי הופך אותה לדמוקרטית עוד יותר.

    האם צה"ל של היום אחר בעיניך?
    צה"ל השתנה מקצה לקצה. אני לא זוכר תופעה שחיילים מתכוננים לצבא כמו לבחינה. אימוני כושר, כל התחרות על היחידות הקרביות שפעם אויישו בעיקר ע"י קיבוצניקים ומושבניקים. היום הם נחלת הכלל.

    בחוברת של חג ה-20 יש ציטוט שלך: " התמרים בשבילי כמו ים לימאי". זה נשמע כמו תשדיר שרות. תסביר.
    קודם כל אלה שני דברים הקרובים לליבי. תמרים וים. הגעתי לעין יהב בשנת 1974 מאילת בעקבות מודעה בעיתון שדרושה מנהל/ת בי"ס. כרמלה נכנסה לתפקיד ואני התחלתי לעבוד בענף התמרים (אמרו לי לשנתיים) לפני כן עסקתי בהפעלת ציוד כבד. על התעודה אני הנדסאי מכונות. ידיעתי בתמרים הסתכמה בתיאורם החיצוני בלבד: קטנים חומים ומתוקים. מאז ועד היום נמשך הרומן שלי איתם. התחלתי להכיר אנשים שעוסקים במקצוע כגון: ציגי מיוטבתה וד"ר ראובני שפתחו בפניי את כל המחקר והתורה של הענף.
    בהשראתו של ד"ר ראובני נסעתי לארה"ב - קליפורניה 1979 שם פגשתי את ד"ר קרפנטר ז"ל שהיה מנהל המחקר של ענף התמרים העולמי. עץ התמר הוא היפה שבעצים והמיוחד בהם. הבדואים אומרים עליו שהוא דומה לאדם. קיים עץ זכרי ונקבי ויש לו ראש שאם עורפים אותו הוא מת בניגוד לעצים אחרים. החוטרים הם חלק מהעץ ובעצם הצאצאים, מכאן התכונות הכמעט אנושיות שאני מייחס לו. יש לו גובה ועל כן העבודה מתבצעת בגובה.של 13-14 מטר עץ. הקוצים הטורדניים שצריך ללמוד לחיות איתם וההסתגלות לעבודה בטמפרטורות גבוהות, בעיקר בקיץ, הופכות את העבודה לייחודית.

    על יחסו הרציני והשקעתו במטע התמרים של עין יהב זכה יענקלה לפני 3 שנים לפרס הדקלאי המצטיין (הערת המראיינת אסתי)

    כמי שיש לו כושר סיפורת אני נוהג לומר בשיחת חברים: "אתה רוצה סיפור או ויכוח"? מאיפה זה בא לך?
    אני קודם כל אוהב אנשים ובני אדם.מתבונן בהם ובמשך הזמן לומד לחקות את טון דיבורם, הסלנג שלהם ובעזרת דמיון יוצר גם סיפור שהוא בעיני אמצעי קשר מועדף על ויכוח פשטני. זה כל הסיפור.

    המתבוננים מן הצד רואים מערכת יחסים מופלא בינך לבין מוטי. מה כאן הסיפור?
    החברות בינינו מבוססת על הערכה הדדית ולויאליות. בצד חובת הדיווח שמערכת כזאת תובעת יש לנו גם החופש והיכולת לכבד מעלותיו וחסרונותיו של השני.

    הבית שלך פתוח לכל אותם אנשים שאתה מעסיק במטע התמרים. זה נכון?
    אני חושב שבגלל התכונה הזאת שנולדתי איתה: נתינה לאחרים נפתח ביתי לכל אדם באשר הוא אדם ולא במקרה מגיעים אלי יוצאי צבא, בני מיעוטים, שעבורם אני הכתובת. לפני שנים עסקתי גם בשיקום אסירים. אני נקשר בקלות לאנשים פשוטים וישרים ולא מתנשאים.

    מה היית מת לעשות ואינך יכול?
    לעשות שלום בין יהודים וערבים,.להשיג יאכטה ולהסתובב בעולם.

    מה מרגיז אותך?
    כל אפליה בין בני אדם באשר היא.

    בפני מה קשה לך לעמוד?
    לא יכול לראות אדם מתענה.

    עם מי הייתי רוצה להיפגש?
    אריק איינשטיין.

    באיזה אירוע הייתי רוצה להשתתף?
    באולימפיאדה ובחתימת חוזה השלום בין ישראל לארצות ערב.

    מה מושך אותך לעולם הקולנוע?
    הדמיון בעיקר, אין תחליף עבורי לסרט טוב.

    יום האישה הבינלאומי מאחורינו. יש לך איזה מילה טובה על נשים?
    אני מכבד נשים ולא אוהב את כל מה שקשור בתופעת הפמיניזם, המאבקים האלה. ככה אלוהים יצר את שני המינים. מה לעשות.!

    נעבור לאישה שאיתך,שהתנ"ך עבורה הוא כמו בשבילך עץ התמר.(אני מקווה שהגדרתי את זה נכון) איזה אירוע תנכי הרשים אותך ואיך אתה מתייחס למקצוע הזה?
    הרשים אותי במיוחד סיפור יונה הנביא. התנ"ך הוא ספר הספרים שעיצב את היהדות, הנצרות והאיסלם. זו עובדה.

    במה השתניתי בשנים האחרונות?
    נעשיתי כבד.מסעיף חוסר משקל לפני הגיוס לתוספת,ברוחב יד, עם השנים.

    מתי התבגרת?
    במלחמת יום הכיפורים, לצערי הרב.

    תודה ליענקלה.
    ________________________________



    ליענקלה ריאטי – להענקת צל"ש למגדלי התמרים

    בלב הערבה השוממה/ חי לו אדם גדול תרתי משמע
    שקט וצנוע האדם/ אף שקולו הרועם מעולם לא נדם
    את גורלו ומיטב שנותיו/ קשר למושב ולדקליו
    בעקשנות וחריצות אין קץ/ הפך למטע כושל ליהלום נוצץ
    בפעילותו רבת השנים במטע התמרים.
    יצק מים על ידי רבים מהחוקרים/ וחלקו לא דל בעמלם
    ובפרסומיהם ברחבי העולם/ ויזכרו לטוב פנקס ועודד ז"ל
    שדבריהם היו לא לאמרות חז"ל/ לכל סוגיה, אובדן דרך וקושיא
    מצאו השניים פתרון ותושייה.

    איש יקר יענקלה, איש עבודה/ שבעינינו כבר הפך לאגדה
    לא סתם עובד אדמה/ פשוט דקלאי עם נשמה
    ויעידו התאים (התאילנדים)/ שאתם עובד ועבד
    איזה בוס הוא הגון ומכובד/ מפתם אכל את שפתם למד
    ובלי בושה יחד איתם עבד
    בכפריהם הרחוקים בקר/ ולארצם היפה התמכר
    מחפש אצלם את האנושי//וקושר איתם קשר אישי

    במושב עין יהב/במושב שהוא אוהב ואהב
    קיצצו לאחרונה את כנפיו/ ומררו את חייו
    אז פנה בחורנו לפעול בעולם
    לפעילות של ייעוץ במסע נעלם
    והוא מתרוצץ פה ושם/ ונעלם לימים באי שם.
    וכשהוא חוזר עמוס חוויות ותמונות
    אותנו משתף בהתרשמויות
    שלל השפות שדובר האיש (אנגלית, ערבית,איטלקית, תאית ועברית)
    מסייעים לו לקשר מאד נגיש/ בעולם הרוגש והרגיש

    אז מה נאחל לך ביום זה?
    בריאות טובה ואושר/ וגם קצת כושר
    והמשך פעילות לשנים רבות
    גם בתמרים וגם בשדות.

    ציגי
    16.2.2004 עין גדי
    כנס דקלאים תשס"ד
    _________________________________

    בביקורם של יהודה עמיחי וחיים באר בעין יהב ובבית משפחת ריאטי כתב עמיחי בספרו "פתוח-סגור-פתוח" (1998):

    "נסיעה לילית לעין יהב בערבה
    נסיעה בגשם, כן בגשם.
    שם פגשתי אנשים שמגדלים תמרים,
    שם ראיתי עצי אשל ועצי אשליה,
    שם ראיתי תקרה דוקרנית, כמו תיל דוקרני,
    ואמרתי בלבי, אמת, התקווה צריכה להיות
    כמו תיל כדי להגן עלינו מן היאוש,
    התקווה צריכה להיות שדה מוקשים"
    __________________________________


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה