דלג לתוכן העמוד

לזכרו של רמי בר 1953-2015

  • רמי בר 1953 - 2015





    רמי בר - נולד וגדל במושב סתריה בשפלה, תושב פארן משנת 1974, נשוי לאורנה, אבא של אודי, מתן, זוהר, סב לחמישה נכדים, מגדל פלפלים לייצוא במשק מספר 55, רוכב על אופנועים ועל מטוסים קלים בשעות הפנאי... מתנדב ביחידת חילוץ ערבה, היה חבר בהנהלת המושב ולימים גם מרכז משק.

    לפניכם דברים שכתבה רחל יונש ונלקחו מעלון פארן בשנת 2010 - מילות תודה לרמי שאומרות כמעט הכל על האיש היקר הזה.

    יהי זכרו ברוך




    מילה טובה לרמי בר

    כמעט כל פארני יכול לספר משהו בדומה לתיאור הבא:
    כשנתקעתי באמצע הלילה/ בצהרים/ בשבת/ בחמסין בלי...
    המקרר/ הקטנוע/ המרסס התקלקל והטכנאי אמר שאין מה לעשות...
    או- לא מצאתי חלפים לג'יפ הישן/ לדוד השמש/ למשאבת ההשקיה...
    אז חשבתי, אנסה אצל רמי...

    לא משנה היום, לא חשובה השעה, אם מצאתי את רמי אני נרגע. רמי לא אומר "לא" ולא אומר " לא ניתן", מקסימום נאנח בלב. כשהוא נכנס לעובי הקורה, ברור לי שהנטל ירד מעל כתפיי ועבר לכתפיו החסונות של רמי. הוא כבר לא ישאיר את העניין פתוח. זה ייקח שעה, שעתיים, חצי יום, חצי לילה. רמי יפרק ויפזר את החלקים בדרך שרק הוא מכיר. ינסה כך או לא כך, ישמן, יצחצח, יפרק, ירכיב, שוב יפרק, יפשפש בערמות החלפים שבמחסנו, ישלוף משהו שמונח שם כבר שנים. זה כבר לא העסק שלי. עכשיו זה רמי, ראש בראש מול התקלה. לא שהוא לא מנסה להסביר לי מה תכלית מעשיו ומה הוא מתכנן ואיך אפשר לפתור את הבעיה. אין לי מושג בזה וגם לא אכפת לי. הסרתי דאגה מליבי ואכן כמו שידעתי, לבסוף רמי הצליח.

    ובראש חולפת המחשבה: מה היינו עושים פה בפארן בלי רמי? יכול להיות שהתנאי לחיים במקום מרוחק כמו שלנו הוא, שיהיה בסביבה טיפוס בעל ידי זהב וראש גדול כמו של רמי. מעבר לידיים ולראש, רמי התברך גם בלב רחב ובחוש אחריות נדיר. שניהם לא מאפשרים לו לומר: לא יכול, לא עכשיו, אין לי זמן, תעזוב אותי.

    רמי הוא מהזן הנדיר של האנשים, שפיהם וליבם שווים. הוא לא מפחד להגיד בדיוק מה שהוא חושב. גם אם הדעה אינה מקובלת וגם אם לא תמיד השומע אוהב את הדברים.
    כשרמי מביע את עמדתו בנושא ציבורי, השומעים לא בודקים אילו אינטרסים עומדים מאחורי הדעה, כי ברור שטובת המושב אצלו בראש השיקולים וגם זה לא מובן מאליו בימנו.
    המחויבות של רמי לענייני המושב, הביאה אותו לפעילות ציבורית אינטנסיבית, אשר לעיתים חושפת את נושא התפקיד לעימותים וביקורת מצד חלקים בציבור. את הביקורת אנו נוטים להשמיע, אך את השבחים פחות.
    לכן שמחנו שניתנה לנו האפשרות לכתוב לך רמי, כמה מילות תודה והוקרה, מתוך ידיעה כי רבים בפארן מצטרפים לדברינו..

    כתבה בשם מערכת העלון רחל יונש
    הדברים פורסמו בעלון פארן מחודש מאי 2010


    רמי ואורנה נוחתים בקפה מואה לארוחת צהריים/ צולם ב- 2005 ע"י אסתי סלע



    חוזרים לפארן שבעים ומרוצים/מגזין "כל הערבה" מספר 15 /פברואר 2005






    "אישית לוחצת" - ראיון החודש עם רמי בר
    כתבה שהופיעה באתר FULLGAZ בשנת 2012 / ראיין מוטי גלברט


    ____________________________________________________

    רמי בר - האיש והאגדה מאושיות הדריפטרים, הרוטאקסים, ולא רק.
    גם בשבילי הוא היה הכתובת הראשונה להתייעצות. שי

    פורום תעופה קלה באתר תפוז - הצטרפו למנחמים הרבים

    _____________________________________________________

    מתוך: אנציקלופדיה יפעת לתולדות התעופה והחלל בישראל
    ה"קאובויים המעופפים" מן הדרום


    _____________________________________________________



    רמי לא ישן צהריים
    ביום א' לעת ערב זמזם הטלפון הסוללרי שלי בצליל המוסכם בינינו המודיע לי כי הודעת SMS חדשה הגיעה.
    שלושת המילים שהיו על המסך הלמו בי "רמי בר נפטר".
    "ממה? מתי?" עניתי
    *******
    רמי בר אינו בן גילי, לא אכלנו יחד מאותו מסטינג ולא שתינו מאותה מימיה. בתו הבכורה זהר היא בת גילי. באחד מטיולי תנועת הנוער פגשתי לראשונה את רמי שבא לבקר את בתו במכונית השברולט אל-קמינו שלו. האל קמינו לא הייתה חדשה אבל מתוקתקת כמו שעון כיאה לכל פריט מכני שהיה ברשותו של רמי.
    ******
    עבודת הדוקטורט שלי והמחקר שפורסם אחריה היא על הערבה.
    רמי בר הוא הערבה.
    יכולתי כמובן להתחיל בצורה קצת פחות מחייבת - אבל אני עומד מאחורי הטענה רמי בר הוא הערבה.
    ידי הזהב שלו היוו כלי שרת, שבנו הוא וחבריו, יש מאין, את נווה המדבר הזה הקרוי ערבה תיכונה.
    ליבו הרחב, דאג חיבר כעס סלח ואהב, לקבוצת האנשים שחברה לה יחד בדרומה של ארץ שום מקום והפכה לדבק אנושי, יש יגידו עיסה, בלתי ניתנת להפרדה.
    הנאיביות שלו, ושל חבריו, היא שאפשרה להם לדבוק במשך עשרות שנים, חרף הקשיים, בספק חלום ספק הזיה, לעשות חקלאות, לעשות ציונות בקצהו של האזור היבש ביותר בארץ. ללא הנאיביות הזאת, לא היו מקימים ישובים, שותלים פלפלים, נלחמים באגרסקו, מנצחים.
    כמו הערבה רמי הוא דור שני, תוצר של, התיישבות המושבית הישנה. בלשון צבאית שהייתה שגורה בפיו של רמי: דור ב משופר. הערבה היא נהלל וכפר יחזקאל חמישים שנה אחרי.
    ואפרופו צבא, רמי הוא עדיין חייל בחופשה. מדבר צבא מתווכח, מאגף ומייעץ. הוא אמנם שוחרר זה מכבר מצה"ל אך מעולם לא השתחרר. ממש כמו הערבה, שהוקמה כקו מוצבי קידמי אל מול החזית הירדנית. על אף שהערבה אוזרחה לפני יותר מיובל חדי עין יבחינו בשפניות ועמדות שמירה ביישוביה שגם הם טרם השתחררו ומשמרים מאפיינים של מוצבים צבאים.
    רמי הוא החבר'ה – האבטיחים שהביא באמצע הלילה למחנה פלמ"ח בכרמל, הפרלמנט במשרדו שהפך למוסד חברתי, הביקור של כל חבורת מטיילים בנחל צין עם האולטרא לייט.
    *********
    רצה הגורל והרעיון הראשון שהיה לי למחקר לא התקבל על ידי מנחה התזה שלי. כך קרה שנאלצתי לבחור נושא חדש. הנושא החדש היה הערבה. שהתחלתי לכתוב את מחקרי הראשון על הערבה היה רמי יו"ר האגודה באחד ממושבי הערבה. הרמתי לו טלפון, בקשתי את רשותו למחקר. הוא פתח לי את הדלת, הוא פתח לי את הארכיון, הוא נתן לי את ברכת הדרך.
    כך היה שבמשך שנים אחת לאיזה תקופה הייתי יורד לכמה ימים לערבה, עם לפטופ, סורק, רשם קול ודפי שאלונים.
    הייתי נע בין בית לבית, שומע סיפורים, מצלם מסמכים מעביר שאלונים – חוקר.
    אבל מה, בעיה – חקלאי הערבה משכימים קום לרדת לשדה מוקדם. על כן כל יום בין 2 בצהרים ל5 המושב דומם. אין נפש חיה. איש לא נאות להתראיין, אין עונים לשאלונים, מסמכים לסרוק גם אין.
    מה יעשה חוקר לא ישן צהריים במושב שנחה עליו התנומה?
    התשובה ניתנה לי כטיפ על ידי אחד מחברי המושב:
    רמי לא ישן צהריים.
    ********
    רמי התגלה כמרואיין האולטימטיבי, הוא ורבלי, הוא משתף פעולה, הוא היה שם כמעט מהרגע הראשון: הוא חווה את שדה הבצל שלא נאסף, מפאת האיסור להעסיק עובדים שכירים, הוא המתין בתור לקונברסיות, המרת ההלוואות שניתנה למושבים בשיאו של המשבר הכלכלי בשנות השמונים, הוא תלה בסלון וילון כדי ליצור פרטיות בין המתנדב למשפחה בדירת הסוכנות בת שתיים וחצי החדרים. דבר נוסף שיאמר לזכותו של רמי, כמרואיין וכאדם שפיו וליבו שווים. הוא סיפר את כל שזכר ביושרה, בלי לעגל פינות בלי ליפות דברים. לטוב ולרע לשבט או לחסד. על הימים הקשים ועל ההצלחות, על האכזבה מאנשים מסוימים ועל ההפתעה לטובה מאחרים. הוא סיפר אני הקשבתי, הטייפ הקליט.
    כך יצא שזכיתי בלא מעט שעות רמי, רובן בצהריים.
    עמודים רבים במחקריי על הערבה נכתבו בעקבות מפגשי צהריים אלה. תודה.
    *******
    לא אחת שישבה קבוצת מטיילים להפסקת קפה במדבר, אם זה בנחל צין אם באשוש ואם בפארן או בציחור נשמע מרחוק קול זימזום שהתחלף בקול טירטור שהתחלף במראה אולטרה לייט, שהתחלף ביעף מעל עם יד מנפנפת לשלום –הנה רמי למעלה.
    האולטרא לייט נותר הפעם על הקרקע.
    אבל רמי למעלה.
    בדמיוני הוא מנופף לשלום.

    כתב ד"ר אבי שניידר בבלוג שלו
    21.1.15

    ________________________________________________________
    סרטון שפורסם בתאריך 19 במאי 2014
    שיטפון ,אמנם מתון,אבל מפתיע. אמצע מאי,שמיים כחולים מזה שלושה ימים,
    והנחל מתחיל לזרום. מאגר צוקים מלא ונחל פארן עליון זורם.
    https://www.youtube.com/watch?v=a1ngLl5rirs

    23.1.15_________________________________________________________


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה