דלג לתוכן העמוד

לזכרו של הרצל יהושע 1953-2015

  • לזכרו של הרצל יהושע 1953- 2015





    הרצל נולד וגדל במושב נבטים והגיע בשנת 1972 כחבר הגרעין השני, "הגרעין הגדול", למושב פארן.
    היה חקלאי כל חייו, איש נעים, שקט ושומר על פרטיותו. הרצל הקים יחד עם פגי משפחה לתפארת.
    תנחומינו לפגי, רז, לוטם ושירן, למשפחה ולחברים במושב פארן.

    הרצל יהושע הובא למנוחות בבית העלמין במושב פארן ביום ראשון 15.3.15 כ"ד באדר תשע"ה

    יהי זכרו ברוך


    ---------------------------------------------------------------------------------------
    אבא

    לדבר עליך בלשון עבר זה פשוט בלתי נתפס.
    לא ארחיב איזה אדם צנוע וטוב לב היית, כמות האנשים שהגיעו להיפרד מעידה על כך.
    אני ואתה אף פעם לא דיברנו בינינו על רגשות או תחושות, כי אנחנו גברים ודיבורים זה לא התחום החזק שלנו.
    השארנו למעשים לדבר ולקבל משמעות עמוקה יותר.
    כשחבר שלך היה מגיע לבקר ורצה לראות את שדות הפלפל, תמיד היית לוקח אותו לראות את השדות שלי ולא את שלך. בשבילי זה היה אומר הכול, היית מראה לי ולחברך כמה אתה גאה בבן שלך בלי לציין זאת מילולית.
    היית כל כך מאושר מהרעיון להיות סבא, כל כך חיכית לזה.
    כל הזמן היית אומר שתעזור לי לגדל את הילדה ושתיקח אותה לטיולים בעגלה.
    תדע לך למרות שאני קצת משוחד, נולדו לך נכדות מדהימות. אני כל כך שמח שיצא לך לפגוש את זיו בתי הבכורה אפילו אם זה היה רק לשעה.

    אבא
    תמיד התפעלת מקור רוח שלי במצבי לחץ. תדע שגם ברגעייך האחרונים תפקדתי בקור רוח.
    כשאימא התקשרה להגיד שאתה לא נושם, הגעתי הכי מהר אלייך בגשם, לבוש במכנס ללא נעליים או חולצה.
    וכשראיתי שאתה לא נושם, ישר התחלתי לבצע החייאה, בלי לאבד את העשתונות. עשיתי כל מה שיכולתי כדי לעזור לך.
    אני רוצה להגיד לך, שהצוות הרפואי שטיפל בך: מאיה, רוני ואביב פשוט מדהימים. כ 3-4 דקות אחרי שאני הגעתי אלייך , הגיעו שלושתם עם ציוד מלא וטיפלו בך במקצועיות רבה.
    באופן אישי, אני רוצה להגיד תודה לשלושתם שעושים עבודת קודש, עבודה קשה ונוראית. הם הצוות המסייע, המודיע והמנחם.

    זה השבוע הכי משמעותי בחיים שלי.
    שבוע שבו נהייתי אבא , ושבוע שבו אבדתי אבא.
    תדע שאני פה להחזיק ולתמוך באימא , שירן ולוטם
    אוהב ותמיד אזכור,
    הבן שלך רז.

    15.3.15

    ------------------------------------------------------------------------------
    הרצל, חבר יקר שלנו

    שלנו, בני גרעין פארן, עמו הגעת לכאן בשנת 1972, כשפארן הייתה 4 מבנים של אשקוביות, שורה של עצי אשל בגובה חצי מטר, 100דונם גן ירק, קומץ של צעירים אידיאליסטים והמון מדבר, ושלנו אנשי מושב פארן בקרבם חיית מאז.

    לגרעין הצטרפת עם קבוצת בנים מנבטים, שלמדו ב'אשל הנשיא'. עברת אתנו את השירות הצבאי ועם השחרור, החלטת להישאר במושב כחבר בעל משק. כאן הכרת את פגי, יחד עמה הקמתם בפארן את משפחתכם וכאן נולדו ילדיכם רז, שירן ולוטם. זכית בכך שגם גליה אחותך בנתה כאן את ביתה וכך הייתם בין היחידים שיש להם בני משפחה קרובים.

    העבודה בשדה מפרכת, לא תמיד ראינו ברכה בעמלנו, קשיים בלי סוף, ואתה, מחייך. תמיד מחייך, כל הפנים שלך חייכו ואי אפשר היה שלא לחייך בחזרה. ואי אפשר היה לריב אתך, אתה לא היית בקטע הזה.

    שמחה גדולה היית לך כשרז ושי החליטו להתיישב בפארן. שמחה וגם הקלת מה בנטל החזקת המשק.
    בשנה האחרונה החלטת להשכיר את המשק ויצאת לעבוד במתחם טיפולי בישוב הסמוך צוקים. בשבת לפני שבוע, יצא לנו לשוחח על עבודתך. סיפרת כמה המקום והעיסוק שונים מכל מה שהכרת עד כה, שתפקידך אמנם טכני, אך אתה מרגיש כאחד מהצוות ועד כמה אתה נהנה לעבוד שם.
    במהלך השנים, יצאנו יחד לטייל בערבה וברחבי הארץ, בעיקר ברגל. אתה ופגי צעדתם לכל ארכו של שביל ישראל, בחברת אנשי חוג המטיילים של קיבוצי חבל איילות. אהבת לצעוד בקצב שלך, בשקט כמאסף של הקבוצה.

    לפני פחות מחודש הפכת לסבא. שתי נכדות ראשונות בתוך חודש אחד. איזה אושר קרן ממך. לא התביישת להפגין את האושר ולשתף אותנו בשמחה העצומה שלך. חשבתי שאתה הולך להיות סבא נהדר.

    איך נפרדים מחבר כמוך, שהיה, פשוט חלק מהנוף שלנו כאן?
    נוח לך בשלום חבר טוב שלנו.


    רחל יונש
    15.3.15

    שטפון רגוע בנחל צופר בליווי נגינת קאנון של נדב. הקטע מוקדש לזכרו של הרצל יהושע - אדם יקר ואהוב. היה שלום , חבר.

    ___________________________________________

    אחי היקר,

    מביטה בתמונתך ומסרבת להאמין, שלא אראה אותך צועד בשבילי המושב ולא יהיו לנו עוד המפגשים המשותפים שלנו.
    ימי שישי יקבלו משמעות אחרת בחיי. שעה קבועה, תשע בבוקר, מפגש שלי ושלך מעל 15 שנה. אני ואתה לבד, זמן איכות. מדברים רק על דברים טובים, ששום דבר לא יקלקל לנו את השעה היפה. מסורת שאתה יזמת והנחלת, לזכר אבינו אשר היה יושב עם אחיו מדי שישי לארוחת בוקר משותפת, בצל התאנה בחצר בית הורינו.

    בנית משפחה לתפארת: אישה ילדים, כלה וחתן כלבבך ונכדות מקסימות ויפות. אני גאה בך על כל פועלך, על היושר, הצניעות והחיוך האין סופי, על טוב ליבך המיוחד, על מוסר העבודה ועל כך שלא בחלת בשום עבודה, גם אם היא קשה. בנית סביבך חוג חברים קטן ומיוחד אשר מתגעגעים אליך ומשתפים אותי בסיפורים רבים וטובים עליך.
    נצעד בשבילי החיים בדרכך שלך המיוחדת.
    לך לדרכך ונוח על משכבך בשלום.
    גליה

    __________________________________________

    משפחת יהושע - כפי שסופר ע"י אחיו של הרצל

    משפחת יהושע עלתה לארץ בשנת 1954, מהעיר ארנקולום שבקוצ'ין. קוצ'ין הינה מחוז במדינת קראלה שבדרום מערב הודו. זהו חבל ארץ פורח שבו התפתחה קהילה יהודית גדולה אשר נהנתה מתנאים טובים לקיומה, בזכות הרב-תרבותיות שעודדו השליטים ההינדים. יהודי קוצ'ין לא נרדפו במקום מושבם, ועלו לארץ ממניעים ציוניים בלבד. הם נזכרים כקהילה היהודית היחידה שבניה מכרו את רכושם כדי לממן את עלייתם ארצה.

    האב פנחס, היה פעיל ציוני ובקוצ'ין פרנס את המשפחה ממסחר בתוצרת חקלאית: היה קונה ממגדלים ביצים, עופות, בננות וכד' ומוכר לאחיו המבוסס ממנו, שמכר את התוצרת הלאה, בעיקר לבריטים.
    האחים זוכרים כי כמו מרבית המשפחות, הם התגוררו בבית עם כמה משפחות נוספות. היהודים דיברו בשפה המקומית – מלברית, אך לשון התפילה הייתה עברית. כל הילדים למדו בחדר וגם הנשים ידעו לקרוא בתורה, לא הייתה הדרה של נשים ושירתן נשמעה בבית הכנסת.
    תכונות שאפיינו את ההורים: מתן צדקה ועזרה לנזקקים. האח בצלאל זוכר שאבא הקפיד, גם בזמנים קשים שיהיו 20-30 לירות בצד, למקרה שמשהו יפנה איליו בבקשת עזרה. האחים מספרים שתמיד כשאספו את היבול בשדה, השאירו חלק ממנו כדי שנצרכים יוכלו לקחת את מה שנשאר. בקוצ'ין, היה האב, בהסכמת הדוד, מחלק בימי שישי עזרה ליהודים נזקקים. מי שיכול היה, החזיר כשרווח לו ועבור האחרים זו הייתה תרומה.

    הרצל היה הבן החמישי במשפחה, אחרי נחמיה, יהושע, רחל ויצחק. אחריו נולדו אברהם, בצלאל, שרת וגליה הצעירה בילדים. בעת עלייתם לארץ, הרצל היה בן כמה חדשים. בקוצ'ין לא היה רישום מדויק של תאריכי הלידה, כך שלא ידוע מה תאריך הלידה שלו. בהגיעו לגיל 16, הוא פנה למשרד הפנים כדי להוציא תעודת זהות. התאריך באותו יום היה: 16.2 והרצל החליט לבחור בו כיום ההולדת שלו.

    האחים הגדולים מספרים כי הטיסה ארצה הייתה במטוסי תובלה של צה"ל ללא מושבים. אימא הרגישה נורא, ישבה בפינת המטוס ולא חדלה להקיא, כך שלא יכלה להיניק את הרצל. הם טבלו פיסת בד בנוזלים ונתנו לו למצוץ ממנה. כשנחתו לשם תדלוק בטהרן, נתבקשו לשמור על השקט, כדי שלא ייוודע מה הוא מטען המטוס.

    המשפחה שהתה מספר חדשים במחנה שער העלייה, ומשם הופנו למושב נבטים שמדרום מזרח לבאר-שבע. הסבים והסבתות לא עלו לארץ, אך בנבטים הצטרפו אליהם דודה רחל ובעלה, שעלו שנה לפני-כן והיו בקיבוץ. הדודה, אחות האם, הייתה חשוכת ילדים ועזרה מאד בגידול ילדי המשפחה. עד היום היא זכורה בשם דודה באהבה וכבוד. היא הייתה מאד יעילה ומועילה, תפקדה כ'שרת החוץ' של המשפחה, הייתה מעורה בחיים בארץ וידעה להסדיר עניינים רבים.
    עד שנולד אברהם, היה הרצל הצעיר ביותר וקיבל מכולם המון פינוק ואהבה. בנוסף, כתינוק, היה זכאי לקצבת מזון מיוחדת ורחל אחותו מעידה שזו הייתה הסיבה לכך שהוא התפתח היטב וכבר כילד קטן היה חסון וחזק ביחס לגילו.

    בנבטים, היה למשפחה משק חקלאי מצליח ובבית לא חסרו אוכל ודברים בסיסיים אחרים. "אכלנו אפילו שמנת, כשבבתים אחרים אכלו בקושי לבן". פעמיים בשנה, לקראת פסח וראש השנה קנו לילדים בגדים ונעליים חדשים, דבר שלא כל המשפחות יכלו להרשות לעצמן. הילדים הרבים היו כוח עבודה משמעותי שבזכותו קיבלו לעיבוד חלקות של מי שלא יכלו לעבד את חלקתם. הם גידלו מגוון ירקות: עגבניות, בצל, תפוחי אדמה, פול, תבלינים (הכול בשטח פתוח) וכן לול. הרצל זכור כילד הטכני במשפחה, שידע לאלתר ותפקידו לתקן ולבנות מה שצריך במשק. בצלאל זוכר שאבא מאד רצה להקשיב לרדיו גם בשדה והרצל הרכיב רדיו מגרוטאות, שאמנם קלט די בקושי אך מאד שימח את כולם. הרצל נתפש ע"י בני המשפחה כאח המתקדם, שנהג בטרקטור מגיל צעיר וביצע עבודות גם עבור חקלאים אחרים. האחים הבוגרים יצאו ללמוד בפנימייה בעיינות וכך הפך הרצל בתקופה זו לבן הגדול בבית שעליו מוטלת עיקר האחריות, בעזרה בשדה וגם לאימא בבית. ממול לבית המשפחה גרו דוד נוסף, אחי האב ובני משפחתו. בין בתיהם הייתה דרך עפר ששמשה כר למשחקי הילדים- שעות שיחקו טירה (דודס), מחניים כדור-רגל ועוד. הרצל שהיה מאד חברותי, השתדל לסיים מהר את חובותיו בבית ובמשק , כדי שיוכל להצטרף לילדים המשחקים.

    האם- שמחה, עמדה במרכז המשפחה. הבית היה פתוח והשכנות ידעו שהן תמיד יכולות לבוא להשאיל כל מה שהן צריכות. האם במזגה הטוב, לא אמרה לא, גם כששכנה באה לבקש סיר שבו בדיוק תכננה להשתמש. מדי יום הוזמו חברים קשישים אשר לא הייתה עבורם מסגרת במושב ואימא כיבדה אותם בתה ובלחם שחור מרוח במרגרינה, שעליה בזקה סוכר. אנשים לא ידעו שהסיבה לכך שאימא הולכת כל יום למכולת היא, כי דאגה שתמיד יהיה מספיק מזון בבית, עבור כל הנצרכים.

    אימא הייתה אישה משכילה. היא למדה בקוצ'ין קרוא וכתוב במלברית ומעט באנגלית והילדים זוכרים שנשים רבות באו אליה כדי שתכתוב עבורן מכתבים לקרובים בקוצ'ין. בארץ למדה עברית אצל מורה חיילת, שהייתה מגיעה לבתי המשפחות ומלמדת כל אישה בנפרד, תוך כדי עבודת הבית. בין הרצל ואמו היה קשר מיוחד והוא ירש ממנה תכונות אופי כצניעות, יושר, אהבת אדם ומאור פנים. האחים מספרים שהרצל, עוד כתינוק, היה רגוע ושקט וגם כשגדל, היה מרוצה ממה שנפל בחלקו ומעולם לא התעקש על בגד או מאכל מסוים. יהושע מספר זיכרון , כשהגיע פעם לביקור בבית, בחופשה מהפנימייה, ראה את הרצל יושב מתחת לתאנה בחצר ותופר את הילקוט שלו. הוא אמר שכל הזמן נופלים לו הספרים מהילקוט הקרוע. "ישר הלכתי לדודה, קיבלתי ממנה כסף וקנינו להרצל תיק חדש". הרצל היה מתקן גם סנדלים ונעליים, ידע אותו רכש מאבא. עוד מספר יהושע: "כשהשתחררתי מהצבא, קניתי לעצמי שעון. הרצל נדלק על השעון, בדק לאיזה עומק ניתן לצלול עמו ומאד רצה אותו. הוא בלבל את המוח עד שמסרתי לו אותו (לא זוכר האם קנה או קיבל אותו ממני) והיה הראשון מבני גילו שהיה בעל שעון".
    בסיום כתה ו', יצא הרצל עם חברים נוספים מהמושב ללמוד בבית הספר 'אשל הנשיא' שממערב לבאר-שבע. הרצל היה תלמיד טוב למד במגמה עיונית. החיים בפנימייה תרמו מאד להתבגרות כמו גם להיכרות ולהשתלבות בחברה הישראלית. במסגרת ה'שירות הלאומי', בני הכיתה יצאו לעין-יהב ולחצבה- שם שרתו כמה בני נבטים בוגרים יותר, ושם פגש הרצל לראשונה את הערבה.

    הרצל הצטרף לגרעין פארן ולאחר השחרור נשאר במושב כחבר. הוא בן המשפחה הראשון שהתרחק מהמרכז המשפחתי בנבטים, דבר שהיה קשה לאימא, במיוחד בשנים שהיה רווק והיא דאגה מי מטפל בו. העובדה ש'מדבר פארן' מופיע בתורה, עזרה לאבא להתחבר למקום. אבא הבין שהרצל לא יוכל לקבל משק בנבטים ואיחל לו הצלחה היכן שיהיה. בשנים הראשונות, לפני שהרצל הקים משפחה, האחים באו לעזור בעבודות המשק בפארן. הם זוכרים שקטפו פלפל, עישבו והוציאו בצל. גליה הצעירה גם היא באה לעזרתו, בעבודות השדה כמו גם בניקיון הבית ובבישול ולימים כשנשאה גם היא בנתה את ביתה בפארן.

    רשמה מפי בני המשפחה
    רחל יונש
    תודה לחבר שמעון אפרים שסיפר על תקופת אשל הנשיא


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה