דלג לתוכן העמוד

לזכרו של משה אופיר 1947-2015

  • מוישל'ה אופיר, דברים לזכרו
    חיים לויטה

    בבוקר שבת, 18 ביולי, נהרג מוישל'ה אופיר ממושב חצבה בתאונת
    טיסה בשדות המושב. דברי ההספד שכתב חברו חיים לויטה נתנו
    ביטוי לאישיותו של מוישל'ה, לימי הקמת מושב חצבה, לחברות אתו, ולחלל שנשאר אחריו.
    מתוך עלון ערבות אוגוסט 2015





    לפני כשבועיים דברתי עם מוישל'ה על מפגש של בוגרי המחזור הראשון של האחזות חצבה,
    לרגל יובל ה-50 המתקרב. את מי נזמין, מה יהיה התוכן וכו'. עכשיו זה בלתי נתפש:
    חג יובל. בלי מוישל'ה? הייתכן?
    מוישל'ה נולד בכפר חוגלה. בתיכון למד בבית הספר החקלאי בכדורי. מוישל'ה היה תמיד גאה כל כך בכדורי, במורים שלמדוהו, בחברים שפגש, בערכים שקיבל. בני מחזורו לא קבלו בזמנו תעודות סיום של כדורי אבל רק בראש של מוישל'ה יכול היה לעלות רעיון להעניק תעודות גמר לבני מחזורו במלאת 50 שנה לסיום לימודיהם. הוא שכנע את מנהל כדורי, שיגע את בני מחזורו ובאמת במסיבת הסיום של מחזור 2015 עולים גם בוגרי 1965 ומקבלים תעודות.
    כמה גאה היה בטקס וביפרח חביב המורה שלו מקיבוץ בית קשת שהגיע למסיבה.

    ביולי 1965 מתגייס מוישל'ה לנח"ל, ואחרי טירונות + צהבת הוא מגיע עם בני גרעין
    "חצבה" להאחזות שעולה על הקרקע בדצמבר 1965. בהאחזות אנו משלבים פעילות חקלאית
    של הפיכת המדבר לגן ירק פורח עם פעילות צבאית שעיקרה אינספור לילות של מארבים להגנה על קידוחי המים באזור. מוישל'ה מוכן לצאת למארב רק עם מנחם מרקוס, "כי המארב זה שיעמום נורא ורק עם הסיפורים של מנחם הזמן עובר איכשהו".

    במאי 1966 אנו בוחרים שלושה מתוכנו שייצאו מחזור אחד קודם לגדוד 50. מוישל'ה נבחר להיות זה שיכין את האיזרוח ואת המעבר למושב. עד היום אני תוהה כיצד ידענו שמוישל'ה הוא אכן האיש הנכון לתפקיד, הרי היינו יחד רק כמה חודשים.

    בדצמבר 1966 חוזר מוישל'ה מהגדוד. ילד בן 19 וחצי, מסתובב בסוכנות, בתנועת המושבים,
    במשרד השיכון, בבנקים ומכין את המושב.היו למוישל'ה שכל מעשי, ראייה רחבה של המערכת ותמיד ידע לקשור יחסים טובים עם האנשים במוסדות בחוץ ועם כל החברים בפנים.

    אחרי האזרוח היינו חבורה של 40-50 איש בני 21-19, מפתחים בתנאים קשים את גן הירק, דואגים לאספקה, לשמירה, לאוכל, למסגרת חברתית ותרבותית. הכל לבד. הכל בעצמנו, ובראש כולנו מוישל'ה שאף שהיה בן גילנו היה המבוגר האחראי במקום, ואולי יותר נכון מעין אבא של כולנו.

    בינואר 1972 עוברים מהמושבוץ שבבית ספר שדה של היום ליישוב הקבע. מוישל'ה
    שוב מכהן כגזבר. מאוחר יותר שימש גם כמנהל המפעלים האזוריים וכראש המועצה
    האיזורית. בכל תפקידיו בלטו יכולת התכנון והראייה לטווח ארוך, החוש המעשי ויחסי האנוש הטובים שלו. בין לבין הוא מפעיל משק של ירקות אבל לא מוותר על שאיפותיו ותוך כדי כך עושה תואר ראשון בכלכלה במדרשת רופין ותואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. גם את המשיכה לטייס אינו זונח. הוא עושה קורס טייס אזרחי והוא פשוט מאושר מהטיסות שלו בארץ ובאוסטרליה ואינו חדל מלספר עליהן.

    בקיץ 1973 מוישל'ה מתחתן עם רבקי ונולדים צפוף רעות, ניצן ואפריים.

    מוישל'ה
    מוישל'ה הוא כידוע עיוור צבעים. מוישל'ה זה דלי עגבניות ירוקות ירוקות שהוא קטף כרגע ובעקשנותו האינסופית הוא מתווכח עם כולם: "אתם לא נורמליים הן ממש אדומות".
    מוישל'ה זה טיול ירח דבש עם רבקי באירופה, על מדרון מושלג בנורבגיה הוא חופר כתובת ענקית:
    ח – צ – ב – ה ומצטלם מאושר ליד היצירה שלו.
    מוישל'ה – איך אתה יודע שהוא גמר להוציא את הבצל מהשדה? אתה חוזר הביתה ולפני הדלת בלי מילים, בלי להודיע עומד ארגז בצל.
    "שמנייה לב טוב" הייתה עירית רז קוראת לו.
    מוישל'ה – אתה שואל אותו משהו, נאמר איך לסמן את הערוגות לבצל. אתה לא באמת מקבל תשובה. "זוז, זוז, זוז אני אראה לך. זוז, אומרים לך אל תפריע. אני אסמן לך שורה אחת." הוא לוקח את הטרקטור שלו, שהוא תמיד הכי טוב כמובן, ומסמן את כל השטח.
    מוישל'ה – נוסע לבקר חבר חולה לשעה אחת אבל נשאר 4 שעות.
    מוישל'ה – דואג כל שנה להביא את שמואל צוקרמן, האחראי בסוכנות על חבל הערבה.
    בימים שמוישל'ה היה גזבר, ליום הפתוח במו"פ, ואף ששמואל עבר כבר את גיל 90
    הוא מלווה אותו בסבלנות ומראה לו את כל הנעשה כאן.
    מוישל'ה זה "תפתח מהר ערוץ 1, יש תכנית על בן גוריון" או בשבת בבוקר: "תדליק מהר את הרדיו,
    יעקב אגמון מראיין את או את".
    מוישל'ה זה חברים, חברים חברים, מכל שלב בחייו מכדורי, מהיהאחזות, המושב, המילואים
    וחברים שנוספו לו ולרבקי במשך השנים. איכפת לו מכולם. עם כולם הוא שומר על קשר.
    לכולם, לכולנו אתה תהיה חסר כל כך,
    מוישל'ה


    לזכרו של משה אופיר

    מוישלה אופיר 1947 - 2015



    משה (מוישלה) אופיר נולד בי"א אלול תש"ז 27 באוגוסט 1947 בכפר חוגלה. 

    עם סיום לימודיו בבית הספר החקלאי "כדורי" התגייס ביולי 1965 לנח"ל במסגרת הגרעין שהקים את היאחזות חצבה. 

    מוישלה כיהן כגזבר הראשון של מושב חצבה ובמסגרת תפקידו ריכז בשנים 1967-1970 את אזרוח ההיאחזות והפיכתה למושב. 

    בשנים 1984-1983 כיהן כראש המועצה האזורית ערבה תיכונה. 
    אזור התעשייה ספיר הוקם בטרם הקמתה של המועצה האזורית בשנת 1977 ביוזמת המושבים עין יהב, חצבה ופארן שחיפשו אזור למיון פלפל ליצוא. תכנון בית האריזה נעשה על ידי יחזקאל דוידוביץ. הציוד יובא מאיטליה, שיא הטכנולוגיה באותם הימים. 
    הרכישה נעשתה על ידי מוישלה אופיר, שייקה אורן ועמי שחם.

    למוישלה היה משק פעיל של ירקות ותמרים. 

    בחודש שעבר השתתף אופיר יחד עם חברי המחזור שלו מלפני 50 שנה בבית הספר כדורי 
    בכנס מחזור בו הם קבלו את תעודות הגמר שלהם במועד המקורי: 
    "לנו היו חשובים השירות הצבאי, ההתיישבות, ההגשמה. לא התעניינו בכלל בלימודים. אז לא היו יועצים ולא פסיכולוגים. עשינו כאן רק מבחני כבוד, כלומר המורים יצאו החוצה, ונבחנו בלי שמירה ולא העתקנו. ואז כשהביאו לנו את הבגרות, הגיעו שומרים ולא רצינו להיבחן. 50 שנה זה ישב לי בבטן שאין לי תעודה. קיבלתי עידוד מהסופר פוצ'ו שסיפר איך הוא לא קיבל את התעודה בגלל מלחמת השחרור וככה התחלתי לגלגל את הרעיון שנקבל את התעודות".

    אופיר היה יו"ר ועד תלמידי המחזור, ולכן פנה לכל הבוגרים וסיפר להם על הרעיון שלו. אחר כך פנה למנהל כדורי כדי לסגור מעגל.

    הטסת אולטרלייט הייתה אחת מאהבותיו הגדולות, והוא נהרג הבוקר 18 ביולי 2015 כשהטיס את מטוסו.

    הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, חמישה נכדים והמון חברים המומים.

    יהי זכרו ברוך


    -----------------------------------------------------------------------------------

    יש אנשים שאתה אף פעם לא עוצר להגדיר את תפקידם בחייך, או את הקשר איתם.
    מוישל'ה היה כזה.
    משהו בין דוד לאבא לחבר.
    מישהו שלא ראיתי על בסיסי יומיומי
    אבל כשכבר נתקלנו אחד בשנייה 
    בסופר
    או במשרד
    מיד עטפה אותי תחושה חמימה 
    של בית.
    ותמיד הוא הרשה לי לגשת אליו
    להתחבק.
    ולהניח לרגע את הראש שלי על הלמעלה של הבטן שלו.
    אפילו שסתם אמצע החיים
    אפילו שסתם אמצע הסופר
    אפילו שאני כבר גדולה
    ויש לי ילדים משלי.
    אפילו שאין בדיוק שם
    או מילה במילון
    למה שאנחנו היינו.
    הוא פשוט אחד החברים הכי טובים של אבא ואמא.
    הוא פשוט האבא השני של האחות הגדולה שלי.
    הוא פשוט חלק מהנוף הזה.
    פשוט אכלנו המון ארוחות שבת יחד.
    פשוט לא היה מצב להתחיל את החופה לפני שהוא מגיע.
    ואין שם או הגדרה לכל אלה.
    הוא פשוט המוישל'ה שלי.
    שלנו.
    כי פעם כששרתי את 'חורף 73' ביום הזיכרון
    הוא חיבק אותי חזק אחר כך
    ואפילו הרשה לעצמו לבכות.
    כי מאז אני תמיד מחבקת אותו ביום הזיכרון
    או סתם בסופר
    או במזכירות.

    אז משהו בנוף שלי יהיה אחרת מהיום
    כי הוא מת.
    ואני,
    ואנחנו,
    אחרי שנחבק את המשפחה שלו
    ואחד את השני,
    נצטרך ללמוד את הנוף הזה,
    נטול החיבוקים החפוזים,
    מחדש.

    נוח על משכבך בשלום,
    מוישל'ה שלי.
    היית סוג-של-דוד נפלא.


    ספדה: כרמל גליציאנו חצבה/19.7.2015

    --------------------------------------------------------------------------


    קישור לריקוד הטרקטורים המסורתי בחג השבועות של מושב חצבה - מוישלה - משתתף קבוע
    https://www.youtube.com/watch?v=1t-HizRMv0Y נפתח בחלון חדש


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה