דלג לתוכן העמוד

לזכרה של יפעת רגב בן יעקב 1968-2016

  • יפעת רגב בן יעקב 1968  - 2016

     

    יפעת רגב בן יעקב  ממושב עין חצבה קיפחה את חייה ביום שלישי  12.7.16 בתאונת דרכים על כביש הערבה.

    יפעת ובן זוגה ניב בן יעקב ושלושת ילדיהם : הבת שי (17) הבן זיו ( 16) והבן נעם (8) הגיעו לערבה לפני שש שנים.

    יפעת מבוסתן הגליל וניב מתל מונד. בתחילה התגוררו במושב עידן ומאוחר יותר עברו לעין חצבה.

    יפעת עבדה במשרד "הגרעין" בעידן . ניב אחראי על ענף התמרים בישוב.  

    ניב צוטט ב- YNET  :

    "יפעת הייתה בן אדם מיוחד וטוב. היא הייתה אם נהדרת,  לא אמרתי לה מספיק שאני אוהב אותה. והיא נתנה הכול. היא הייתה אישה מדהימה". 

    יהי זכרה ברוך


     

    עתי,

    מהרגע שקבלתי את הבשורה הבלתי נתפסת הזו, כל הסרט של החיים רץ לי בראש. כל הילדות במושב, בכל המקומות, בכל החופים, במקלט, במגרש הכדורסל, בהרקדות. הצחוקים והשטויות שעשינו ארבעתנו, אלון ודרור, את ואני, שטויות שרק אנחנו יודעים אותם. ילדות כל כך יפה ותמימה.

     

    לאורך כל השנים ולא משנה היכן גרת, המשפחתיות והחברות תמיד היו חשובים לך והקפדת לשמור עליהם. גידלת את שי כל כך מדהים ובמסירות טוטאלית וכשניב הצטרף למשפחה ילדתם את נועם וביחד עם זיו שלו, הייתם למשפחה גדולה ומאושרת. סוף סוף הגעת לנחלה שלך, לרוגע ולשלווה, ומצאתם את ביתכם החם כאן בערבה.

     

    תמיד כשהייתי אומרת לך: עתי, אני ככ לא אוהבת שאתם גרים כאן על הכביש הארור הזה, היית עונה, באופטימיות הכל כך אופיינית לך: שרוני, שטויות, כבר נוסעת עליו חופשי ונוסעת לבאר שבע כמו גדולה. רק שאף פעם אנחנו לא חושבים על הנהג הזה, שבא ממול.... ושלא הכל תלוי רק בנו. וכשהייתם מגיעים לביקור בירושלים והייתי מורחת לך אדום, היית מרחיקה ככה את היד, מסתכלת ואומרת: "או לה לה" באופן הכל כך אופייני לך. אני כמעט שומעת אותך אומרת את זה גם עכשיו...הלב הענק שלך שנמצא בגוף הקטן הזה מקבל עוצמות אדירות, ומשליח את החום שבו לכולם.

     

    תמיד דואגת לכולם ובכל אירוע או פיגוע או כל דבר נורא שקורה, את הראשונה שמתקשרת, מתעניינת ומרגיעה. עתי, אם היית יודעת מה קרה לך היית משתגעת!! רק על זה שלא תהי פה כדי להיות מאושרת עם משפחתך שכל כך יקרה לך.

    תמיד אמרת לי שרוני זכיתי, זכיתי בבעל שלי. אז ניב, שתדע שגם בזמנים המועטים שלא שמעת זאת ממנה, היא תמיד אמרה את זה. כמה הודתה על הזכייה הזו בחייה.

     

    שיוש, את הבת הבכורה, המיוחדת והייחודית שעתי כל כך התגאתה בה. כמה חכמה כמה מוכשרת, כל הזמן היתה משבחת אותך. ואתה, נועם הקטן, בן הזקונים שהבאת אושר כל כך גדול הביתה. הייתם כל עולמה, כולכם.

     

    עתי, בצורה בלתי ניתנת להבנה, אנחנו נפרדים ממך היום, לעד... לא נתפס ולעולם לא יתפס איך בכזו פתאומיות נעלמת לנו, לבלי שוב. מבטיחה לך שהקשר המשפחתי הזה שלנו ישאר גם אחרי לכתך, נוחי על משכבך בשלום אחותי האהובה והקטנה גדולה, במקום הפסטורלי והאינטימי שכל כך אהבת. אוהבת אותך וכבר מתגעגעת...

    שרוני

     


    יפעת  (ייפ)

    אני רוצה לכתוב

    והמילים לא יוצאות

    רק הדמעות זולגות וזולגות.

    שהרי את אחותי הנוספת

    ומשפחתך היא חלק ממני וממשפחתי - לא תוספת

    חברותינו ארוכת השנים -  לא נפסקה ולא נפרדה

    למרות שהיה עלינו לחצות גבעות והרים.

    "המלון" תמיד היה ויהיה

    פנוי ומוכן לכל ביקור וביקור

    כל יום  בשמונה בבוקר את מתקשרת וכשאת מאחרת

    אני מתחילה להיות קצת מודאגת

    לא עבר יום שלא דברנו לפחות פעם ביום ולפעמים 4-5 פעמים ביום

    התייעצנו, התלבטנו ופתרנו בעיות.

    ותמיד אמרנו שנמשך להתקשקש בהמשך.

    והיום זה לא קרה. יכית שליחה שלא הגיעה..

    במובן השכלי הבנתי ששיחות הנפש כבר לא יהיו.

    במובן הרגשי יש סירוב מוחלט לקבל את הבשורה הנוראה.

    אך דעי לך שהקשר המשפחתי עם ניב רק ייתחזק ולא ייפסק לעולם.

    זאת הבטחתי לך.

    יהי זכרך ברוך.

     

    שלומית, שלומצ, שלומפה וכו'.
     


    יפעת

    הגעת לערבה לפני כשש שנים יחד עם בעלך ניב ושני ילדים קטנים.

    עם הגיעכם מהצפון הרחוק השתלבתם באופן מדהים. כאן - במושב עידן הייתם ממש חלק בלתי נפרד מהנוף המושבי.

    את הרגשת שכאן את מקימה את ביתך ולקחת חלק פעיל בכל  אירועי המושב. השתלבת בוועדת תרבות ותרמת רבות, גם כאשר לא היית חלק רשמי מהוועדה.

    תמיד היית הראשונה להציע עזרתך, אם במתן טרמפים או ארגון תורנויות באירועים השונים, והכל עם חיוך ומלאת אופטימיות.

    ידייך היו מלאות עבודה, וידעת להפוך כל גרוטאה ליצירת אומנות. לרגע לא נחת.

    גידלת את ילדי המושב וחינכת אותם. הענקת להם כל כך הרבה חום ואהבה. והם הרגישו זאת והחזירו לך את אהבתם.

    את ילדייך שי ונועם זכית לגדל לתפארת. וגם עבור זיו , כאשר הגיע לביקורים היית אמא נהדרת.

    לאחר מספר שנים כאן במושב עידן, העתקתם מגורכם לעין חצבה, ממש לא הרחק מכאן.

    שם זכיתם לבית קצת יותר מרווח, לתת לילדייך תנאים  מיטביים היה חשוב לך כל כך. אך גם כאשר פיסית עברתם נשארתם קשורים למושב ולכל אירוע תרבות היית פעילה ומשמעותית כל כך. המשכת לעבוד כאן בעידן - בסניף של "הגרעין" ומתוקף תפקידך הכרת את כולנו.

    אנו זכינו להכיר אישה נעימה, מסבירת פנים, תמיד מנסה לעזור ולתת מענה לכל אחד. מקרינה מסביבך כל כך הרבה אופטימיות, כל כך הרבה טוב. תמיד שואלת לשלומו של כל אחד. מתעניינת באמת.

    זוכרת איך נפגשנו ליד תיבות הדואר בשבוע שעבר. אמנם החלפנו רק מספר מילים אך את תמיד בשלך. כשנשאלת מה נשמע ? תמיד ענית טוב ובאמת התכוונת לכך. כל כך קשה לכתוב עלייך בלשון עבר. אני רק עוצמת את עיניי  רואה דמותך מולי.

    יפעת יקרה, זכיתי וזכינו להכירך. ילדייך ואישך זכו בך לזמן קצר מידי. בטוחה שהם ינצרו כל רגע משותף שלכם, מאחלת להם להתחזק ולהמשיך הלאה בדרך שאת התווית להם יחד עם הכלים שקיבלו ממך.

    ואנו שנשארים כאן איתם מבטיחים לחזק ולתמוך עד כמה שנוכל.

    יהי זכרך ברוך

    דיתה ברונשטיין - בשם מושב עידן


     


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה