דלג לתוכן העמוד

"לא רק לגמלאים"

  • ראיון עם חנה בלאו מנהלת "תרשיש" - בית ספר לגמלאים. 

    חנה בלאו מעין-יהב מוכרת כמי ששנים רבות מרצה למוסיקה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע. במושב תורמת חנה להכנת אירועים ובין היתר יזמה את מה שכבר היה למסורת: "עונג שבת" להורים ולילדים. לאחרונה גילינו כי היא מתעניינת ברזי הלשון העברית, ובכל גיליון מזמנת לנו משהו שלא ידענו בתחום זה.
    מעטים יודעים כי - בנוסף אך לא פחות חשוב - חנה מנהלת את "תרשיש" בית-הספר לגמלאים במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע .


    רשות הדיבור לחנה בלאו שמציגה בפנינו את "תרשיש":

     

    טקס סיום שנת לימודים ב"תרשיש"

    מה משמעות הדבר בית ספר לגמלאים?

    "אני מזדקן ומיום ליום מרבה דעת" כך אמר סולון המחוקק היווני הידוע, וברוח פסוק זה הקמנו במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי את בית-הספר לגמלאים: "תרשיש".
    כדי לענות על המשמעות של בית הספר לגמלאים אפתח ב"אני מאמין" שלי:
    בסדרת מחקרים שנעשתה בארצות הברית לפני כעשר שנים, סביב נושא "ההזדקנות המוצלחת", מצאו חוקרים שפעילות קוגניטיבית היא אחת הערובות לזקנה מוצלחת. ישנה דעה הרווחת כאילו אנשים מבוגרים אינם מסוגלים ללמוד, דעה זו הופרכה מכל וכל. מסתבר כי ההפך הוא הנכון: גמלאים בהחלט יכולים ללמוד ויתרה מזו הלימודים מהווים עבורם מכשיר לשימור הכושר המנטאלי. יש בלימוד כדי להעניק תמריץ מספיק "לאמן" את תאי המוח, מעין "התעמלות אירובית" מנטאלית חיונית.
    ברמה הסוציולוגית: לימודים במוסד מכובד (כמו במכללה למשל) מספקים למבוגר תפקיד ומעמד חברתי חדש: סטודנט. מעמד שאינו תלוי גיל, אבל יש בו מסר של "אני צעיר ומסוגל ללמוד דברים חדשים", התחושה של להשתייך לקבוצת התייחסות חדשה, לקהילה לומדת המעצימה את עצמה ואת היחידים בה.
    החברה איננה מיטיבה עם אוכלוסיית הגיל השלישי. בעבר נהגו לבוא אל הזקנים בעלי הידע והניסיון ולהיוועץ בהם (דוגמאות רבות לכך בתנ"ך), היום בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המואצת, נשמעים משפטים כמו: "העולם שייך לצעירים" ואלה אינם מחמיאים כלל.

    הרעיון המרכזי המלווה את "תרשיש" הוא: גמלאים מלמדים גמלאים. בית ספר שהוא ברובו מנוהל, ומופעל על-ידי גמלאים. זוהי מסגרת מאוד ייחודית שאיננה קיימת בשום מקום ומאפשרת ללמוד וללמד במוסד אקדמי עם מיטב המורים, גם אחרי הפרישה לגמלאות. אנו סבורים כי מורים רבים פורשים מהמערכת ועדיין לא מיצו את יכולתם. ב"תרשיש" אנו מאפשרים להם להמשיך ולהורות במסגרת נינוחה ובאווירה ידידותית, כך שהמורים הם ברובם גמלאי מכללת קיי וגמלאי אוניברסיטת בן-גוריון. הלומדים נהנים ממגוון רחב של קורסים שהם בוחרים בהם, ומפעילויות חברתיות ותרבותיות.

    מי לומד ב"תרשיש"? רק מבאר שבע או גם ממקומות אחרים?
    תרשיש" נפתח בעיקר על-ידי גמלאים ולמענם, ובזאת הוא שונה מכל מסגרת לימודית אחרת. איננו נוהגים לשאול אנשים לגילם. בתקופה זו טווח הגיל של גמלאים הוא רחב מאוד, כך שמגיעים אלינו אנשים בני 45 ומעלה וכולם משתלבים בקורסים השונים. איננו מדברים על גיל פנסיה אלא על פרישה לגמלאות שיכולה להיות בגיל צעיר מאוד (למשל מצה"ל). יחד עם זאת מגיעים אלינו גם אנשים שאינם גמלאים המבקשים ללמוד מתוך עניין, הם מתקבלים בברכה, אך אני נוהגת להבהיר להם שבית הספר מיועד לגמלאים ולכן תוכנית הלימודים מושתתת על הצרכים של הגמלאים וכך גם המערך הלוגיסטי: הנגישות לכתות, החנייה הנוחה. הקורסים הם שנתיים ומתקיימים בשעות הבוקר ועד הצהריים, הגמלאים יכולים לבנות לעצמם מערכת של יום לימודים מלא.

     ב"תרשיש" לומדים גמלאים מכל רחבי הנגב. מן המושבים ומקיבוצי הסביבה החל מבית קמה, אזור בארי נירים, רעים, גבולות, בדרום דימונה וערד, כמובן מיתר, להבים ועומר ולא תאמינו יש לנו תלמידה המגיעה מן הערבה. שנת הלימודים הרביעית שלנו תפתח ב-1 בנובמבר וההרשמה בעיצומה.
     

    מעבודות הלומדים בתרשיש 

     

    מה לומדים?

    תוכנית הלימודים כוללת מגוון של קורסים לבחירה מחטיבות לימודים שונות. לא אוכל למנות את כולם אך אציין כמה חטיבות לדוגמה: לימודי אמנות (מוסיקה, תיאטרון, אמנויות פלסטיות, צילום, אמנות במחשב ), לימודי ארץ ישראל וחו"ל (הרצאות וטיולים בארץ ובחו"ל), לימודי מחשב, לימודי שפות, לימודי בריאות הגוף, לימודים עיוניים ועוד. הפרטים מופיעים במידעון אותו ניתן לקבל במזכירות "תרשיש".
    נוסף ללימודים מתקיימות ב"תרשיש" פעילויות שונות: ימי התכנסות חגיגיים בפתיחה ובסיום שנת הלימודים, הרצאות מזדמנות מתחומים שונים ב"פרלמתרשיש" , תערוכה מעבודות לומדי אמנות (פיסול, ציור, קרמיקה, ויטראז', צילום וכו' - פתוחה לקהל הרחב), לימודי ארץ ישראל וחו"ל משולבי טיולים ו"תרשיתון" – עיתון המופק על-ידי חברי מערכת הלומדים ב"תרשיש".

     

     

    לומדים מהקורס ללימודי א"י מטיילים במעלה עקרבים. מימין: המרצה דר' זאב זיוון

     

    האם ניתן יהיה בעתיד לפתוח שלוחה גם בערבה התיכונה?
    זה לא פשוט, אך לא בלתי אפשרי. צריך בהחלט "משוגע" לדבר, תמיכה ומשאבים של המועצה, כפי שקורה במועצות אזוריות שונות ברחבי הארץ. ישנם מודלים שונים של התייחסות לגמלאים, למשל: מודל של חוגי העשרה שונים ופעילויות חברתיות, מודל של סדרות הרצאות הנפוץ מאוד בעיקר במושבים וקיבוצים. יש ללמוד את הנושא היטב ולפתח מודל שיהלום את הצרכים של תושבי הערבה המבוגרים.

    האם הגמלאים מתמידים? האם הם חוזרים שנה אחר שנה?

    הגמלאים כל-כך רציניים בהתייחסותם ללימודים והמוטיבציה שלהם ראויה להערכה. הם מופיעים ללימודים גם כאשר לפעמים קשה להם כדי שלא להיעדר משיעור. לעיתים הם מתעקשים לקבל שיעורי בית ולמלא אותם, במיוחד כאשר מדובר במיומנויות. בחלק מהקורסים מצאנו שהם יוזמים מפגשים מחוץ לשיעורים כדי "להתאמן" כאשר הם חשים שיש בכך צורך. למשל: לומדי אחת מקבוצות האנגלית נפגשים פעמיים בשבוע ביוזמתם כדי לשוחח באנגלית. לשמחתי יש מעט מאוד נשירה, אנשים מעידים על כך שהאווירה מאוד נעימה להם והם נהנים מן הלימודים והחברה.
     

    מעבודות הלומדים בתערוכת "אסיף בתרשיש"

    האם אנשים הלומדים בגיל מבוגר נהנים מזיכרון טוב יותר ובעלי יכולת לימוד טובה בזכות זה?

    הספרות מלאה במחקרים מסוג זה על פיהם, כפי שציינתי קודם לכן, הכישורים המנטאליים ממשיכים להתחדד ככל שהלומד ממשיך "לאמן" את ה"תאים האפורים". ובכלל היום לא מדברים על גיל ביולוגי, אלא על גיל תפקודי. מכל מקום, התפיסה הרווחת היום משקיפה על גיל הזהב כעל פרק חיים מרתק, פרק אינטגרלי וחיוני במחזור החיים כולו. הלמידה בגיל השלישי מהווה מנוף לצמיחה אישית, בהלימה לנסיבות המשתנות של החיים. בשנים האחרונות צומח דימוי חדש של מבוגרים פרואקטיביים ופעילים. ב"תרשיש" אנו מעריכים את הידע האישי העצום של הלומד ומסתמכים עליו בתהליך תכנון הלימודים.

    האם אתם נותנים יעוץ בבחירת המקצועות?

    בוודאי. כל נרשם מתקבל על-ידינו באופן אישי לאחר קריאת המידעון ואנו עונים על שאלות וממליצים לאנשים להירשם לקורסים על-פי נטיותיהם. אנחנו מקפידים על שיחות "בגובה העיניים" ומקדישים לכל לומד את הזמן הדרוש. לומד שמסיבה מסוימת איננו מעוניין בקורס מסוים יכול להמיר אותו בקורס אחר.

    האם הלומדים מבקשים ללמוד משהו שהחמיצו בעבר? או שהם בד"כ מעדיפים לפתח תחומי התעניינות חדשים, שכלל לא עסקו בהם?

    התשובה היא כן לשתי השאלות, רק כדי לסבר את האוזן אספר לך על הקורס שלנו לפסנתר שבו לומדים גמלאים שחלמו כל חייהם לנגן ומסיבות שונות לא עשו זאת, ב"תרשיש" הם מגשימים חלום. ויש שניגנו בעודם ילדים ושבו להמשיך ולנגן כגמלאים. דוגמה אחרת היא של לומדים ששלטו בשפה וכעת הם מבקשים להעמיק את הידע או לומדי צילום המבקשים ללמוד צילום דיגיטאלי כדי להדביק את ההתפתחות הטכנולוגית. וישנם המבקשים להתחיל משהו חדש לחלוטין למשל לומדי מחשבים המבקשים להדביק את פער הדורות, או כאלה שמימיהם לא למדו תנ"ך והם מוצאים בכך עניין. הדוגמאות הן רבות ומגוונות.

    נציגת הקרן ע"ש טד אריסון בסדנת הקרמיקה במהלך סיור ב"תרשיש"

     

    איזה הווי נוצר? האם התלמידים יוצרים קשרים ששורדים גם מחוץ לכיתה?

    ראוי לספר על האווירה המיוחדת שנוצרה במכללה בעקבות הלימודים ב "תרשיש". ה"נוף" במכללה השתנה כאשר היום סטודנטים צעירים ומבוגרים "משמשים בה בערבוביה", מה שלא היה קודם לכן. לעיתים קורה שלומדי "תרשיש" הורים, מופיעים בבוקר עם בניהם או בנותיהם סטודנטים במכללה, וכך את יכולה לשמוע: ..." אוי אימא איזה יופי, אנחנו לומדים כיתה ליד כיתה " או "אבא, להתראות בהפסקה הבאה".... תופעה מלבבת ומרגשת במיוחד.

    אין מבחנים ואין ציונים, אין תואר ואין תעודה, (למרות שאנו שוקלים בעתיד להעניק מסמך המאשר את הלימודים ב"תרשיש"), הדגש הוא על לימודים מתוך הנאה ושאיפה לדעת ללא דחף להישגיות בזמן קצוב. אנו מקפידים על יחס אישי בין המורים לבין הלומדים ומשתדלים מאוד להיות קשובים ללומדים, ולומדים מהם על הצרכים שלהם. אכן, ידוע לי על חברויות חדשות של לומדים, ישנן קבוצות לומדים שהחליטו לחזור ללמוד כקבוצות מגובשות וישנן קבוצות שהפכו לחבורה הנפגשת גם מחוץ ל"תרשיש".

    במה ניהול בית ספר כזה שונה מכל בית ספר אחר? מה זה נותן לך?

    קשה לי לענות לך על שאלה זו. "תרשיש" הוא בית-ספר מאוד ייחודי שאין דומה לו.
    מבחינתי "תרשיש" הוא מפעל חיים וכל המתרחש בו ממלא אותי סיפוק רב ועניין. כמנהלת "תרשיש" אני רואה בעבודה זו שליחות. אני פועלת באינטנסיביות כבר חמש שנים (בסיוע חברות ההנהלה גב' רבקה בן-יעקוב ,בעבר מנהלת משרד החינוך במחוז הדרום, ומנהלת המכללה ו-ד"ר נורית זיידין) על מנת להקים ולממש חזון עם חלום, ורואה ברכה בעמלי כאשר הגמלאים מגיעים בעיניים בורקות למכללה וכך הם מודים על כל רגע שניתנת להם ההזדמנות לצאת מן הבית ולעסוק בדברים משמעותיים המעניינים אותם, כאילו אמרו: "אני לומד, משמע אני קיים".

    חנה בלאו מברכת את לומדי "תרשיש"

     

    רב תודות לחנה בלאו ובהצלחה בהמשך!

    ראיון ועריכה: המערכת
    צילומים בתרשיש: מולטימדיה - מכללת קיי


    הראיון התפרסם במגזין המקוון "כל הערבה" מס' 18. פורסם בתאריך 2/10/2005


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה