דלג לתוכן העמוד

לזכרו של עוזי גדיש 1941-2017

  • הודעת דוברות המועצה 7/5/2017 :

    מודעת אבל - עוזי גדיש

     

    עוזי גדיש ממייסדי מושב עין יהב נהרג הלילה, שבת 6.5.17 , י' בסיון תשע"ז  - בתאונת דרכים, בסמוך למעלה עקרבים. 

    עוזי גדיש בקלפי

    בבחירות - שנת 2015

     

    עוזי נולד ב – 16.10.1941 במושב תל עדשים, בגיל שנה עבר למולדת וכשהיה בן שש עברה המשפחה לטבעון. את לימודי התיכון עשה בכפר הירוק.

    לעין יהב הגיע ב 1959 עם "גרעין נאות", הגרעין הראשון שהקים את ההיאחזות ולימים את המושב.

    לאורך כל תקופת ההיאחזות וה"מושבוץ" היה אחראי על גן הירק, בקפדנות ובחריצות שאפיינו אותו תמיד. גן הירק היה בבת עינו, ידוע היה שעוזי חש את האדמה "דרך הבטן" ושערך העבודה עומד תמיד בראש סדר העדיפויות שלו. מספרים שעבד תמיד עם שתי טוריות כדי "שאם אחת תתעייף, יוכל להחליף אותה בשניה".

    עוזי וציפי במושבוץ 1965

    עוזי גדיש וציפי במושבוץ, 1965 

    עוזי הכיר את ציפי כשהייתה גננת חיילת במושבוץ, הם נישאו ב – 1967 עם המעבר ליישוב הקבע.

    עוזי היה חקלאי חרוץ וערני ושימש כמדריך לחקלאים חדשים שהגיעו ליישוב. עם הקמתו של מושב צופר היה עוזי המדריך החקלאי המלווה של המושב. החקלאות הייתה מעניינת ומאתגרת עבורו והוא ניסה תמיד לחפש גידולים נוספים, ביקר ביישובים רבים בארץ, ללמוד ולהכיר עוד על גידולים וטכניקות שיסייעו לחקלאות בערבה.

    2009 - גידול אספרגוס לבן

    כתבה בחדשות 2 על גידול אספרגוס לבן בעין יהב על ידי עוזי גדיש  הכתבה כאן 

    ארבעה ילדים גידלו ציפי ועוזי, דרור, עידן ז"ל, יהלי ומעין.

    ביולי 1997 נהרג עידן בתאונת "אולטרלייט" שהתרחשה במהלך חיפוש ומעקב אחר ראמים, במסגרת פרויקט איקלום של הראמים בערבה בו היה מעורב.

    בשנת 2013, יחד עם בנו דרור, זכה בתואר חקלאי מצטיין.

    עוזי היה ממקימי יחידת חילוץ ערבה והיה מתנדב פעיל ביחידה שנים רבות, כך גם כל משפחתו.

    יחידת חילוץ בפייסבוק - פרסום

    פרסום פוסט לזכרו של עוזי גדיש  בפייסבוק של יחידת חילוץ ערבה 

    חילוץ בנחל ערבה ינואר 2010

    במסגרת חילוץ בנחל ערבה - ינואר 2010 . צילם: דובי לחוביצר 

    בשנים האחרונות יצא מעת לעת לביקורים בכפרים ובבית הוריו בגרמניה, היה לו מסלול קבוע למסעות אלה אליהם צרף חברים רבים, בכל פעם חבר מעין יהב, תוך שהוא דואג להביא איתו מתוצרת המשק ולחלקה לחברים בגרמניה.

    עוזי גדיש גרמניה 2013

    גרמניה 2013

    צילום: צביקה ליכטנשטיין - חצבה

    צילום: צביקה ליכטנשטיין - חצבה

    עוזי אהב מאד לטייל בארץ לבקר ולהכיר מקומות ואתרים רבים הוא אהב להפתיע את חבריו הרבים בכל רחבי הארץ תוך שהוא מגיע אליהם ומכריז: "הגעתי".

    מותו של עוזי הוא בשורה קשה וכואבת למשפחתו, לחבריו הרבים, למושב עין יהב ולחקלאי האזור.

    דמותו של עוזי הנמרץ, החרוץ, שאינו מרבה במילים וממהר להתהלך בין שבילי המושב, תישאר חרוטה בליבנו לעד.

    אירוח תיירים -ג'בל חופרה

    עוזי גדיש מארח תיירים בג'בל חופרה (2003 )- צילום: אסתי סלע 

     

    כתבה ב YNET 7.5.17 כתבה ב- YNET  7/5/2017   

     

    אֶרֶץ הַלֵּב

    שָׂדוֹת לִבִּי חָרַשְׁתִּי בָּךְ

    תַּלְמֵי כָּל מַאֲוַי

    מִנְחַת חַיִּים נָתַתִּי לָךְ

    עֵדוּת שָׁרְשֵׁי חַיַּי.

    פָּסַעְתִּי בִּשְׁבִילֵי הַבַּר

    בְּנוֹף מוֹלֶדֶת מִתְעַרְסֵל

    בֵּין הַר אֱדוֹם וְהַמִּדְבָּר

    שֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

    כתבה: יעלית עמירן 

     

    היה היה פעם

    יושבים על הצינור - גן הירק של המושבוץ

    יושבים על הצינור בגן הירק של המושבוץ 

    עוזי גדיש 1961

    עוזי גדיש בגן הירק - 1961 (תמונות קק"ל)

    עוד תמונות 

     

     

    שבועות עין יהב 2005 אסתי סלע

    עוזי גדיש - טקס שבועות 2005 - צילום: אסתי סלע 

    עוזי גדיש

    התמונות באדיבות ארכיון עין יהב, שוש שירין ואסתי סלע 

     

    הלווייתו של עוזי התקיימה ביום ב' 8 במאי בשעה 18:00 בבית העלמין בעין יהב.


    מן התקשורת: 

    חדשות וואלה:

    חדשות וואלה

     


     ישראל היום:

    מתוך ישראל היום

     


    ערוץ 7: ראיון טלפוני עם עוזי חריט  

    ערוץ 7

     

    עוזי חריט, חבר מושב צופר הסמוך לעין יהב, מספר על מורה הדרך שלהם בשנות ההקמה של מושב צופר: 
    "אם צריך לומר בכמה מילים עוזי גדיש זאת הערבה כולה. קשה לי לדבר עליו בלשון עבר זה נראה לי משהו שלא מתקבל על הדעת. 
    כשהקמנו בשנת 75 את מושב צופר, רק השתחררנו מהצבא, עוזי גדיש שכבר היה כאן מאז סוף שנות החמישים בעין יהב, הגיע אלינו יום אחד ואמר בלשונו הישירה והפשוטה שהוא ילווה אותנו בהקמה. 
    הוא היה מגיע אלינו ארבע פעמים בשבוע לפנות בוקר ונותן לנו עצות מה לעשות איפה לדשן ומה לגדל והכל בלי שום תמורה".

    חריט נחנק מדמעות כשהוא ממשיך לדבר על מי שהוא מכנה "האבא של כולנו": 
    "אני לא יודע אם עוזי יודע עד כמה אנחנו מעריכים את מה שהוא עשה למעננו. לא היה כלום בערבה ומה שיש היום זה בזכות עוזי. 
    לעזוב את המשק שלו כדי להגיע אלינו ואז לא היו תאילנדים - זו מסירות נפש. להגיע אלינו כדי לראות שאנחנו עושים הכל כמו צריך... 
    הייתה בו מסירות שאי אפשר להסביר  - והכול עם המון צניעות".

    לדבריו, מגע הזהב של עוזי גדיש הביא לשגשוג החקלאות בערבה: "הייתה בו כל כך הרבה אופטימיות ואמונה בדרך כבר מהשנים הראשונות - ועד היום. 
    הגעתי אליו לראות את המילונים שהוא מגדל אז הוא כבר משך אותי לקחת גם קצת מלפפונים מהשתילים שהוא גידל. 
    הוא היה מורה דרך שהתווה לנו את הדרך וכל מה שהצלחנו זה בזכות האיש המופלא הזה. 
    אני זוכר שפעם שאלתי אותו אם לנסוע לחו"ל לשליחות חקלאית אז הוא ענה לי בפשטות שלחו"ל נוסעים כדי לטייל, בערבה עושים חקלאות...  
    הוא הבין שזו משימה לאומית".

     

    יהי זיכרו ברוך!


    הספדים:

    אתם מוזמנים להרשם לאתר הערבה ולהוסיף - למטה בתגובות - דברים לזכרו. 

     

    דרור גדיש, בנו 

    אבא

    היה לי הכבוד להיות בנך.

    כמו שלימדת אותנו בדרכך, אצלנו עושים ופחות מדברים.

    הספקתי עוד לתת לך כבוד עם התמונה שכל כך משקפת אותך: (שנמצאת על כל קרטון שלנו, על המלונים והפלפלים וגם אהבת את זה), מעביר קו השקיה בשנת 1962, באמצע המדבר.

    לכולם אני מספר ששלוש שנים לאחר שצולמה התמונה הזאת, המציאו בשדה הזה את הטיפטוף (שגם היה כל כך קשור ומזוהה איתך ).

    אבא, איזה חזון ואיזה חותם ענק השארת לנו ולעולם כולו.

    איך הפכת את השממה הזאת למקום פורח וכפי שתמיד אמרתי גם לך: "אם לא היו משוגעים כמוך לא הייתה ערבה".

    תודה על החותם הענק שהשארת, משפחה לתפארת, מורשת והמון מקום להמשך עשיה.

    שמח שהספקת לראות את דור ההמשך מתחיל להיכנס לעניינים וראיתי איך כולך התמלאת גאווה.

    לסיום: ד"ש לעידן שם למעלה, מגיע גם לו קצת אבא שישמור אליו. מבטיח להמשיך את דרכך בתקווה לעבור את כל המכשולים החדשים הניצבים בפני הדור שלנו: לכם היה מדבר להפריח .לנו נשאר להזכיר למדינה הזאת שיש לנו תפקיד חשוב בהמשך להפרחת השממה, לשמור על קיומה של התפארת הזאת.

    מלווים את עוזי בדרכו האחרונה

     

     

    יהלי, בתו

    אבא,

    תמיד במכנסיים קצרים ובשנים האחרונות עם נעליים, להיות פרקטי. הסברת לי שככה הרגליים לא רטובות כל היום מההשקייה של הלילה.

    איש של אנשים, מכיר את כולם, עושה הקשרים, זוכר מאיפה ולאן ומי ייכנס אלי הביתה אחרי שהודיע לי לשים מים לקפה , כי הוא פה בכניסה והוא כל כך ממהר. אבא תמיד מיהרת לא יכולת לשבת לרגע. קפה שכעסת אם לא היה מוכן כשהגעת, או כוס סודה קרה, חייב להספיק!

    להגיע למטולה לאספרגוס, לעבור בכמהין אצל עדי, לקפוץ לצרציל בנחל עוז, לגדי וצילה בבאר טוביה, קפה אצל שלומית ויובל, לעבור אצל טונה וזהבה, כי טונה מזדקן הוא כבר לא צעיר כמו פעם ואז רק לראות שזאבי ודני עוד שומרים על טבעון שלא תברח. וכל זה ביום אחד, כי אין כמו לישון בבית.

    בדרך תמיד חילקת עוד מלונים לכל מי שעבר על ידך ושאלת מי זה ומי אבא שלו ובטוח הכרת את סבא שלו ,או דוד שלו.

    וכל כך הרבה עברת ואתה עם השקט והענווה שלך המשכת קדימה. עוד חריץ בפנים, עוד קמט ליד העין, בשקט חרשו לך את הפנים. אבא שלך ועפרה ואח"כ עידן ועוד כל כך הרבה אסונות שפקדו אותנו.

    אך תמיד דאגתם שנשאר משפחה, שנסתכל קדימה, שנזכור את מי שחי ונשמור עליו.

    הילדים של עפרה היו כל כך חשובים לך, כל כך כעסת עלי שאני בעין חרוד ולא מספיק איתם.

    איש של אחדות, איש של שקט, איש של אנשים.

    אבא.

     

    הדר גדיש, אשתו של דרור

    עוזי תפוזי,
    עוזי גקוזי,
    עוזי של קרטיבים. 


    חצי שנה בדאון לקראת הקיץ. אזכרה לעידן ואתה שקט מכונס לא מוציא מילה. 
    חצי שנה בהיי. יש עבודה, יש אקשן. חיוכים. נסיעות. דיבורים. מצפצף בקצה החצר שואל מי מהילדים רוצה להצטרף אליך. 


    כשהיו קטנים? היו קופצים לך לרכב. העיקר לנסוע איתך. עם התבגרותם, הפכו חשדנים. הבינו שאצלך יודעים רק מתי יוצאים. ההמשך יכול להיות מפתיע וממושך. האמת שגם אני דאגתי כשלקחת אותם אבל השתדלתי לאפשר לכם את הביחד ולהתגבר. 

    רועי זכה באות הגבורה והאומץ כשיצא איתך רק "לסוף שבוע" כדברייך לגרמניה. זה נמתח מרביעי מוקדם בבוקר ועד שני בלילה כי גם כשנחתתם, היית חייב לסדר משהו רגע בתל אביב...כמה שדרור הכין אותו למסע איתך, מסע שחוו אותו עוד אנשים שנמצאים פה איתנו ובהחלט ראויים לקבל את הסיכה, לא הספיק והוא חווה אותך במלוא עוצמתך.
    אנרגיות שיא. לא מתעייף. שועט ממקום למקום, לא נח לרגע. טורף את הזמן. 
    יום שישי. יושבים לאכול ואתה טועם מהכל. נהנה מהאוכל. תמיד השתוממתי למה קראו לך קטן בכלל. 

    עוזי, נכנסתי למשפחתכם לפני כ-20 שנים. מעולם לא ניהלנו שיחה של יותר מחמישה משפטים. תמיד אינפורמטיבי. ענייני. ויאללה... ממשיך. 
    לא יכולתי לדמיין אותך מזדקן ודועך לאט. פול גז עד השנייה האחרונה. הגיע זמנך לנוח. הצטרפת ליקירינו שכל כך חסרים לנו. תמסור ד"ש. לא יהיה פה אותו דבר בלעדייך.
    נשתדל בכל כוחינו לשמור אחד על השני, על סבתא ציפי על הנכדים על המשפחה על עין יהב ועל הערבה שכל כך אהבת. נוח לך.

    חלקת הקבר. צילום: גילה טל

    שמעון גדיש, בן דוד

    לעוזי

    אני מנסה לכתוב לך כמה מילות פרידה, להעלות את רגשותי אליך ואל משפחתך, לסרוק חיים שלמים של קשר משפחתי ואישי על כל מה שחווינו זה בלתי אפשרי, כי החיים המשותפים שלנו מתחילים עוד בילדות, כשהיינו נפגשים עם הורינו בטבעון או במולדת. הוריך גרטרוד וארתור גולדשמידט היו שייכים לקבוצת הייקים, שעלו ארצה עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השניה.

    מה שאפיין אותם זו אהבת הארץ והמוטיבציה לבנות אותה באהבה ובהתמדה, "לא בדיבורים אלא במעשים." ללא קיטורים או טענות על שקשה, או חסר, בלי לבקש טובות מאחרים ולא חשבו כי "מגיע להם מהמדינה".

    תכונות אלו ואחרות הן שדחפו אותך ואת אחותך עפרה ז"ל ( שנהרגה בתאונת דרכים לפני יותר מ – 40 שנה) ללכת וללמוד את יסודות החקלאות בבית הספר החקלאי בכפר הירוק.

    לאחר מכן כדבר מובן מאליו להתגייס לנח"ל ולהקים התיישבות חדשה, במקום שומם בערבה יחד עם ציפי וחברים , להיות חלוצי ההתיישבות בערבה.

    חריצותך, השקדנות, העקשנות והלמדנות שלך ואהבת המקום היו מאבני הדרך של הקמת מושב עין יהב.

    על חריצותך מספרים , כי היית יוצא עם שתי טוריות " כאשר טוריה אחת הייתה מתעייפת היית מחליף אותה באחרת". כי כאלה הייתם אתה וציפי, נאחזתם באדמה.

    היו כאלו שלגלגו ולא האמינו שאפשר להקים כאן יישוב לתפארת, עברתם ביחד תקופות לא קלות, אך תמיד הייתם אופטימיים עם המבט לעתיד, מלאי אמונה בעשייה, אהבת האזור והחקלאות.

    כבן דודך חיבבתי את אופייך הצנוע, העיקש והלא דברני, את יכולתך להסתגל לשינויים בחקלאות ולפתחה בכל עת. הוקרתי את נאמנותך למשפחה, לחברים, נכונותך לעזור ושמירת הקשר גם אם זה כרוך בנסיעה של מאות ק"מ.

    זכור לי בוקר אחד שצלצלת אלי בשבע וחצי , אני עדיין חצי ישן ואתה שואל אם אפשר לקפוץ לביקור שאלתי: מתי אתה אמור להגיע והשבת בעוד חמש דקות. הייתי קצת המום ,אך ספרת לי ,כי יצאת בשעה 3:00 לפנות בוקר ואתה כבר אחרי ביקור בשדמות דבורה וכי אתה אמור להמשיך לאיילת השחר ומשם לביקור אצל זאבי בטבעון, חשבתי לעצמי איפה יש עוד אנשים כאלה בעולמנו, אך לך זה היה אופייני. הסברת לי , כי מאז שעידן ז"ל נהרג, אינך יכול לישון וכי נסיעות אלה עוזרות לך להתגבר על האסון. הבנתי אותך והרגשתי את הכאב והעצב שהיו בך.

    לפני כשנתיים נסענו ביחד כל בני הדודים למחוז הילדות של הורינו בגרמניה, לעיירה נירנשטיין, שם נערך טקס הנחת אבני נגף ליד ביתם.הרגשתי בקשר המיוחד שנרקם בינך לבין אנשי העיירה.

    שימשת והיית השופר של המשפחה שחייתה שם עד פרוץ המלחמה.הרגשתי עד כמה חשוב היה לך לסגור מעגל זה מול הגרמנים.

    היית ממעט בהבעת רגשות והדבר הקשה עלי לפתוח איתך בשיחה ארוכה יותר ולהרגיש מה עובר עליך באמת.

    תחסר מאד לכל האנשים הרבים, שבאו להפרד ממך ובעיקר תחסר למשפחתך הקרובה. לציפי, לזאבי,, לילדיך יהלי, דרור, מעין ובני זוגם, למשפחת שביט העניפה ויותר מכל לנכדיך המקסימים שכה אהבת.

    לציפי, זאבי, הילדים וכל שאר המשפחה קטונתי מלהביע את גודל הכאב. שלא תדעו עוד צער.

    לעוזי – נוח על משכבך בשלום ליד בנך עידן, יהי זיכרך ברוך.

    אוהבים אותך

    שמעון גדיש, נעמי גולדשמידט ומשפחותינו.

     

    שגיא קליין, מרכז משק עין יהב

    עוזי נולד ב – 16.10.1941 במושב תל עדשים, בגיל שנה עבר למולדת וכשהיה בן שש עברה המשפחה לטבעון את לימודי התיכון עשה בכפר הירוק.
    לעין יהב הגיע ב 1959 עם "גרעין נאות", הגרעין הראשון שהקים את ההיאחזות ולימים את המושב. 

    עוזי הכיר את ציפי כשהייתה גננת חיילת במושבוץ, הם נישאו ב – 1967 עם המעבר ליישוב הקבע. ארבעה ילדים גידלו ציפי ועוזי, דרור, עידן ז"ל, יהלי ומעין. בשנת 2013, יחד עם בנו דרור, זכה בתואר חקלאי מצטיין

    עוזי היה ממקימי יחידת חילוץ ערבה והיה מתנדב פעיל ביחידה שנים רבות, כך גם כל משפחתו
    חייך עוזי היו מלאים ועשירים, בעשיה באהבה למקום שאתה הכי אוהב, הפכת את התחביב שלך למקצוע, וגידלת עם ציפי משפחה לתפארת.
    אנשים עקשנים הקימו את הערבה, אתה מהדור הראשון הגעת הנה כי חשבת אחרת , אתה וחבריך חשבתם שזאת המשימה שחשוב לעשות למען המדינה ועשיתם, הגשמתם את מה שאנו רק יכולים לחלום עליו בלהיות ראשונים על המפה, ולזכות בזכות הזאת לנצח נצחים.
    איש ישר שלא מפחד להגיד את דעתו, דיבור מהיר, שבאה עם אמת ואמונת לב עמוקה.

    דרך חיים של חקלאי, שלא מפחד מכלום, שלא רואה קשיים כמכשול, ונאבק כדי להטיב עם האמונה שלו. יש בזה משהו מאד חזק ושורשי, משהו שמרגיש אמיתי ולא מתחסד.
    חייך היו עם אדרנלין גבוה, אם צריך זה עכשיו ומיד, עבדת בחריצות ובזריזות, ותמיד ראשון בשורה. נהגת ברכב עד שהוא התעלף ולא חסכת בביקורת על חברת טיוטה ששמה מיכל דלק קטן באוטו, שלא מספיק לאיזה קפיצה לרמת הגולן לחזור דרך הארץ לכמהין ולקינוח גם לחזור הביתה והכל באותו היום. עצירות בדרך היו רק כדי להגיד שלום לחבר, להניח איזה ארגז ירקות למסור ד"ש ובחזרה לטנדר.
    בנסיעות לגרמניה גם השוטרים הכפריים כבר הכירו אותך, השפה הגרמנית שהייתה שגורה בפיך הצליחה לא פעם להצחיק את אותם "מרובעים" שלא הכירו טמפרמנט כמו שלך.

    עוזי נוח על משכבתך לשלום. תחסר לנו בנוף המושבי ולכל בני המשפחה וחברים שהצטרפו למעגל החברתי הענק שהיה סביבך.
    ולכם ציפי דרור מעין ויהלי - נמשיך לעטוף אותכם, ולחזק במקום שניתן.

    שלא תדעו עוד צער. 

     


     

     

    פסע בדממה
    אל מותך,
    אל בנך
    שאהבת
    והתגעגעת
     ושחק עמו.

    פסע אליו
    במותך,
    אל בנך
    ושים ידך
    על כתפו.
    ספר לו 
    על הבית הזה- המדבר,
     ועל הגעגוע.

    פסע אליו
    במותך
    אל בנך
    שאהבת
    ודעו שם הנכם-
    אב ובן
    קצו של געגוע.
    כאן יזעק הבן הבכור 
    קדיש
    ואחיות ואם
    יבכו אל השמיים,
     והמדבר את געגועיו יחריש.

    אורנה טל - מדף הפייסבוק 

    צילום: גילה טל

     


    קטן נהרג כך פסקל טלפן אלי 
    מילה כזו
    קטן נהרג במעלה עקרבים
    איך בכלל יכול להיות שקטן נהרג
    עבר דרך כזו מי יכול על קטן 
    אולי דווקא השילוב מעלה עקרבים
    זה כבר יותר מעצב את קטן
    במדבר
    קטן נהרג במעלה עקרבים
    קטן נהרג בסביבה שעידן הילד המקסים נהרג
    קטן
    חבר לדרך 
    חבר ומלמד
    חבר ירקן
    חבר לגרעיני הקמת הערבה
    חבר שהקים את החקלאות בערבה
    חבר שאתו חרשנו
    סיקלנו
    זרענו
    הקמנו בידיים שלנו ביחד
    קבוצת אנשים את הערבה
    והבוקר קטן
    עוד אחד שעזב
    כן עצוב לי
    וצוחק  על מושגים

    קטן הטווה מושגים בערבה
    כשארנו לקטן יש מוקשים תשובתו
    מוקשים קטנים
    ואת המושג חבל על הזמן קטן המציא
    ומתי אוכלים ארוחת בוקר קטן
    שתגמרו את השורות
    ונטע שאלה את קטן
    איך מודדים דונם
    אז קטן אמר
    בלי השבילים 
    ומתי מסיימים את העבודה ביום שישי קטן
    15 רגעים לפני שהשמש שוקעת
    טוב אמרה נטע
    אז מתי
    וקטן אמר נראה מתי השמש שוקעת 
    ויש עוד עגלה ברפת
    ולא צריך לקטוף גלדיולות
    כולם לגן הירק
    ואחרי הסדר יוצאים להעמיס את הליילנד בבצל
    למה כי צריך
    ושיונה אוכל עגבנייה בפסח
     קטן מפליק 
    חבל על הזמן
    קטן
     חבר יקר מאד שלנו 
    ואולי כל כך סמלי
    קרוב לעידן
    כי קטן לא יכול היה שיטפלו בו
     אולי 
    קטן  שלום לך 
    אהבנו אותך מאד

    עודד יפה 7.5.17

    עודד יפה ועוזי גדיש בגן הירק

    עודד יפה ועוזי גדיש בגן הירק במושבוץ 

    גן הירק במושבוץ

    ממטרות בגן הירק במושבוץ 

    .


    בתאריך 20.6.17 דנה הוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי בכנסת, בנושא בעיות הקליטה הסלולרית בערבה, נושא שעלה לכותרות בעקבות הטרגדיה של משפחת גדיש. 

    "קליטה סלולרית חיונית לפרנסה - ובערבה גם מצילה חיי אדם"  כתבה מה- 20.6 בערוץ ספונסר 

    כתבה מעיתון מעריב, 21.6.2017 באותו נושא:

    כתבה במעריב עוזי וציפי גדיש חלק 1 21.6.17

    כתבה במעריב עוזי וציפי גדיש חלק 2 21.6.17


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה