דלג לתוכן העמוד

לזכרו של דני מזרחי 1945-2017

  • קהילת הערבה משתתפת בצערה של משפחת מזרחי על מותו של דני מזרחי  תנחומינו למשפחה ולבית מושב חצבה  ההלוויה תתקיים ביום ד' 8/11 יט בחשון תשע''ח בשעה 16:30 בבית העלמין בחצבה

     

     

    מוותיקי חצבה 

     

    נולד: 14.6.1945

    נפטר:  7/11/17 , י"ח בחשון תשע"ח

    דוד מזרחי חצבה

    דני מזרחי

    דני מזרחי

    דני מזרחי / לזכרו 

    דני הגיע אלינו לגרעין מבית הספר החקלאי "אשל הנשיא".

    שתי תכונות שלו אני זוכר מאותה תקופה: הוא היה נמוך, אך מוצק ושרירי והיה לו צחוק מיוחד, גבוה ומתגלגל. לרוב לא יכולת שלא להיסחף לצחוק שלו. 

    אחרי שנה בהאחזות יצאנו לאימון מתקדם בגדוד 50. דני ציפה לגדוד בקוצר רוח מה רבה הייתה אכזבתו שבשל גב עקום נפסל לצניחה ונשלח לשרת כעוזר אפסנאי בפלוגה שלנו - פלוגה ג'. כל נסיונותיו להתנדב, לקחת על עצמו את הסיכון עלו בתוהו ובעיניים כלות התבונן בנו מתאמנים במגרש.
    אני זוכר לילה אחד בצומת כפר שמואל, דני עם סיר תה ענקי לחיילי הפלוגה שהשלימו מסע של 40 ק"מ. משזיהה אותי מגיע, עזב את הסיר וקיבלתי ממנו חיבוק - כזה שלא שוכחים. 

    פעם אחת הרשו לו להצטרף למסע במוצאי שבת. הוא רץ, תמך במתפדלאים, עודד את כולם, שר וצעק ובקיצור - לא היה אדם מאושר ממנו באותו ערב.

    במושבוץ היה אחראי על ההשקייה. לבוש בגד ים, לפעמים גם בלעדיו, היה מעביר קווים של 2 או 3 צול ותמיד תמיד בריצה.
    כשנכנס הטיפטוף קיבל דני טרקטור פרגוסון 35, שהגיע בחנוכה ולכן כונה "סביבון" ועם ה"סביבון" רתום לעגלה קטנה עמוסה שקי דשן היה מסתובב בגן הירק, משקה ומדשן. 

    המעבר למושב היה מאד טוב לדני. הוא התבלט מיד כאחד החקלאים היותר טובים במושב. תמיד היה חרוץ ועבודה קשה עשתה לו רק טוב. הוא היה מאלו שחשו את השדה וידעו להקשיב לו. זכור לי שפעם אמר לי: "אתה רואה את הפרח הזה? הוא זכרי. הוא מתאמץ להיות נקבי ולא מצליח..." אני גיחכתי לי בלב: מתאמץ להיות נקבי?! אבל כשחשבתי על כך מאוחר יותר הבנתי, שזו הייתה דרכו של דני לבטא את התופעה הידועה, ששדה הנמצא בעקה דואג לעתיד ומוציא בחפזה גל של פרחים נקביים. 
    דני נחשב תמיד כאחד מאלו שפונים אליהם כשיש בעיה בשדה וכמובן שתמיד נענה בחפץ לב לכל פנייה ובלי קשר לכמה שהיה בעצמו לחוץ בשדה, תמיד היה מגיע בשמחה ותורם מנסיונו הרב. 

    עזיבתם של מיכל והילדים פגעה בו קשה, קשה מאד. הוא לא הצליח להתמודד עם המצב החדש, לא ניסה להקים מערכת משפחתית שנייה ונשאר לבדו בבית הגדול שבנה. התקופה בה נאסר עליו, בצו משפטי, לראות את אורית, אריאל ונוגה - הייתה עבורו גיהנום. 
    שנים מאוחר יותר יצא לי להסיע אותו למפגש עם בנותיו ונכדיו ושוב לרגע, ליום - היה המאושר באדם. 

    בתקופה האחרונה לחייו היו לו עליות ומורדות. הלב היה נצבט לראות אותו הולך לאיטו בוקר בוקר, בקבוק מים בידיו. כל יום לכביש הראשי ובחזרה. 

    אנחנו נוהגים להסתכל על החברה שלנו כחברה אכפתית, דואגת ותומכת, בעיקר בזקוקים לעזרה. במקרה של דני - לא השכלנו לעזור לו. אמנם, דני לא היה אדם קל. ההיפך הוא הנכון. עקשן, חשדן ויודע כביכול מה טוב לו. כך היה תמיד. אבל אולי יכולנו לעשות יותר. להקל על סבלו. 

    בכל מקרה, אני רוצה לזכור אותו כמו בימינו הראשונים כאן: עובד עד כלות הנשמה, מאושר וצוחק את הצחוק המיוחד שלו. 

    חיים לוויטה / 8.11.2017

    דני מזרחי חצבה

     

    דני מזרחי - חצבה


     

    דני מזרחי  -  זיכרונות לזכרך

    בטרם ראיתיך ובטרם הכרתיך שמעתי את שמך כמעט בכל ענפי המשק ותחרויות הספורט שהיו בבית הספר.

    זה היה לפני כיובל שנים, עת הגעתי, ואני בן 16, תלמיד כיתה י' לשכבת ה"בטיחים" בפנימיית אשל הנשיא.

    רציתי מאוד לדעת מי זה ה-דני מזרחי הזה שכה מדברים עליו ומזכירים את שמו; מדריך הנוי שאומר: "אני רוצה שתנקו את החלקה מעשבים בחריצות – כמו דני מזרחי!", או בפלחה שהתבקשנו להעביר קווי המטרה בריצה כמו מזרחי, או לגזוז את הכבשים ביעילות, בדייקנות ובמהירות כמו מזרחי.

    וגם בענפי הספורט; ריצה, הרמות מתח וכמובן, משחקי הכדורגל המפורסמים של אשל הנשיא – בכולם הוזכר שמך.

    בהזדמנות אחת כמעט ראיתי אותך. זה היה כשקפצת לביקור בבית הספר. הייתי בפנימייה ושמעתי כמה מחבריי שזה עתה חזרו מהדיר מדברים: "וואלה, ראית את המזרחי הזה? באיזה מהירות גזז את הכבשה? איזה שרירים! איזה כוח!" רצתי לכיוון הדיר, אבל מישהו בדרך אמר לי שכבר חזרת לחצבה. "אבל זה באמת מדהים לראות אותו," הוא אמר, "והוא גם צוחק בקול רם. מצחיק איך שהוא צוחק..."

    סיימתי את השישית והפכתי ל"ג'מיל" (תלמיד בשביעית), ויום אחד מפתיעים אותנו כשמודיעים לנו שנעביר שבועיים של שירות לאומי בחצבה.

    הגענו לחצבה בשעות הערב. הנסיעה הייתה ארוכה, וידענו שאנחנו נוסעים עכשיו אל מעבר להר סדום, עוברים את "קיר המוות". האבק וסופת החול, כלבי השמירה ונביחותיהם וטרטור הטרקטורים השוו למקום אווירה של יישוב במערב הפרוע. קבלת הפנים שערכו לנו הצעירים והצעירות שינו בבת אחת את ההרגשה – לפתע המקום הרגיש כמו בית חם. מקום קטן אבל יפה, מסודר, כל דבר מונח במקומו. הטרקטורים חונים בחניה מסודרת והשתילות הצעירות של הנוי בלטו בצבען הירוק בתוך האובך הצהוב שהלך ונמוג עם רדת הדמדומים.

    מרכז המשק, שהיה בגילם של כל החברים, פנה אל אחד החברים ושאל: "ראית את הארבע?" לא הבנתי מה זה "הארבע", כבר כמעט שש ודחו לנו את ארוחת הערב לשבע בגלל ריבוי הסועדים... והחבר משיב: "כן, אני חושב שדני חוזר איתו מהגן." והנה, באמת, מגיע טרקטור פרגסון קטן ועליו דוהר לא אחר מאשר דני מזרחי, שנראה לי כמו פרש קוזאקי. הוא מגיע למגרש החניה ואיני מצליח להבחין מה קרה קודם – הטרקטור נעצר או הנהג ירד ממנו בזינוק.

    וכשהטרקטור דומם, על אף טרטור הגנרטור וההמולה שמתלקחת בין חבריי ("זה מזרחי! זה מזרחי!"), נשמע צחוקך המתגלגל, והשמחה מתפרצת מתוכך כאילו זה עתה נפגשת עם אחיך ואחיותיך הצעירים.

    "איזה יופי שהגעתם! אנחנו מחכים לכם. יש המון עבודה, ואני בטוח שעליכם אפשר לסמוך!"

    ואז: "תגיד, אתה אח של זה ממושב ברוש?..."

    "אההה, אתה בטוח מנבטים!..."

    "וואלה, אחיך למד איתי בכיתה. אתם ממש דומים!..."

    "טוב, אז למה אתם לא בחדר האוכל?!"

     "דחו לנו את הארוחה לשעה שבע," אנחנו עונים.

    "טוב, אז אני למקלחת. ניפגש בחדר האוכל."

    ובחדר האוכל האווירה נרגשת. מישהו אומר שחדר האוכל מעולם לא היה מלא כל כך, וצחוקך, דני, מהדהד בין הקירות, כאילו החזרנו אותך בנוכחותנו לימי אשל הנשיא.

    מרכז המשק ניגש אליך: "אז מה דני, את קו ההשקיה האחרון השארתם למחר?"

    "מה פתאום?" אתה עונה לו, "ראס בן אמו! ב-22:00 בלילה, יהיה ירח מלא, ואני מעביר את הקו, וזהו עם השטיפה. בעוד ארבעה ימים אפשר להיכנס עם טרקטור ולחרוש."

    הבנתי שאתה אחראי על ההשקיה והדישון.

    וכך עוברים להם ימים של עבודה בחברת צעירים וצעירות שהקסימו אותי ברצינות ובאחריות שלהם לצד משובת נעורים ורוח שטות.

    יום אחד, כשעישבתי עם קבוצת חברים את גינת הסייפנים (גלדיולות, כך כינו אותם), עצרת את הטרקטור לידינו, ניגשת בחיוך רחב ולבבי ואמרת: "תשמעו, הצלתם את המצב. מרכז המשק הודיע לי שבשבת לא עובדים כי היו לכם הספקים מעולים! וואלה, אני גאה בכם! לא ביישתם את אשל הנשיא!"

    השבת הגיעה והתחלנו לתכנן, כמיטב המסורת של אשל הנשיא, משחק כדורגל שאתה יזמת בין אשל הנשיא לחצבה.

    קבענו את המגרש בין הגדר של היישוב (בית ספר שדה חצבה כיום) לבין הכביש לאילת, ובמהלך כל השעתיים שבהן שיחקנו עברה אולי מכונית אחת.

    את התוצאה איני זוכר, אבל אני זוכר שאמרת לי: "וואלה, לא ביישתם את הפירמה. כל הכבוד!" עניתי לך שבכלל לא שיחקתי, ואתה אמרת: "מה זה משנה? העיקר שזה בית ספר." בעד מי היית? חצבה או אשל הנשיא?

    נכון, דני, כחקלאי מוביל היה קשה להבין אותך ואת רעיונותיך; בכמה להשקות? כמה לדשן? איך לגדל? אבל הייתה לך שפה פשוטה: שק מזה ושק מזה, דלי מזה ותפתח את המים ותשקה. נכון, לא תמיד היית ברור, אבל האם את האגרונום מדריך הבנו תמיד? PPM, ו-EC ו"לפי תוצאות בדיקות הקרקע," וגם "יחסית למשקל הסגולי בנפח המיכל..."

    מבלי לפגוע בכבודו של איש, בהשכלתו או בידיעותיו, בסופו של דבר שדותיך בלטו תמיד ביופיים, בניקיונם וביבולם הגבוה.

    אין לי ספק, היית בין החקלאים שהיו תמיד מעל הממוצע ותרמו לא מעט לממוצע בעידוד, בהדרכה ובעיקר בחיוך גדול ובצחוק חברי מתגלגל.

    יהי זכרך ברוך.

    ואוסיף משפט מהתנ"ך. הן חזרת בתשובה ועברת בחייך על פני כל גווניה של היהדות: 

    "מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ, מְהֻלָּל שֵׁם ה'" (תהילים קי"ג, 3)

     

    כתב: יצחק חזיז

    דני מזרחי


     

    דני מזרחי בין מקימי חצבה, בדף של תנועת המושבים

    hazeva.pdf

     


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה