דלג לתוכן העמוד

לזכרו של דודו צוק 1948-2017

  • ביום שבת 23.12.2017 ה' בטבת, נפרד מאיתנו בטרם עת דודו צוק חבר מושב פארן.

    מושב פארן משתתף בצערה של משפחת צוק על מותו של דודו צוק ז"ל

    הלוויה התקיימה ביום א' 24.12.17 בשעה 15:00 בבית העלמין פארן. יושבים שבעה בבית המשפחה בפארן.

    דודו צוק

     

    מודעת אבל דודו צוק

    דודו צוק נולד בקיבוץ כפר מסריק ב-6 בדצמבר 1948, בן לשרה וצבי צודקביץ' ואח לחוה ואברהם (אבי).

    בשנת 1966, לאחר סיום לימודיו במוסד החינוכי "נעמן", התגייס לצה"ל.
    דודו התקבל לקורס טייס אך לא סיים אותו. הוא החליט להמשיך לתרום כחייל קרבי בנח"ל המוצנח ולאחר מכן כחייל מילואים בחיל השריון.

    בתום שירותו הצבאי הצטרף דודו לחבריו מגרעין הנח"ל, איתם הקים את קיבוץ כרם שלום בפתחת רפיח.

    בשנים שלאחר מכן למד ספרות עברית באוניברסיטת ת"א, שם הכיר את אשתו לשעבר ואם ילדיו ענת איטקין,
    שנמנתה על מייסדי מושב פארן. לאחר הולדת בנם הבכור נמרוד, עברה המשפחה למושב פארן בו נולדו שתי בנותיו - נירית ואלונה.

    מספר שנים לאחר הגיעו לפארן החליט דודו לממש את חלום הטיסה, הוא למד לטוס באולטרה לייט וקנה עם שותפיו לאהבת הטיס- רמי בר ז"ל ועמוס גולדשטיין ז"ל את מטוסם הראשון.
    הטיסה הייתה חלק משמעותי בחייו ויחד עם חבריו מ"טייסת הערבה" גמע מרחקים מעל המדבר והכיר ממבט הציפור את הערבה והארץ.

    בשנת 2004 הקים יחד עם שותפיו וחבריו גיל לוי ומאיר חוסטצקי ז"ל את חברת יצוא הפלפלים מ. ג. ד.
    החיבור העמוק של דודו לחקלאות החל מימי נעוריו בקיבוץ, המשיך בעבודת האדמה בכרם שלום ועד יומו האחרון כחקלאי גאה במושב פארן.

    אהבתו הגדולה לספרות ולכתיבה הולידה שני ספרים שראו אור בשלוש השנים האחרונות.
    הראשון, ספר סיפורי הטיסה "כמו העגורים" וספרו השני "מילים שכבר חשבנו ששכחנו" – ספר שירה, אשר הודפס ימים ספורים לפני שהלך לעולמו.
    ספרו השלישי – סיפורים קצרים על חיי הקיבוץ והמושב, ייצא לאור בקרוב.

    בשנת 2001 הכיר את זוגתו נורית רוז'ני ומאז חילק את זמנו בין המשק במושב לביתם בירושלים.

    עם הולדת נכדותיו- רימון ואוריה זכה לאור חדש ומשמעותי בחייו.

    דודו ייזכר כאיש משפחה חם ואוהב, חבר טוב, אדם נדיב, צנוע, אופטימי ורחב אופקים.

    דודו סיים את חייו בטרם עת, בן 69 במותו, כאשר לקה בלבו בסיומה של נחיתה במטוס האולטרה לייט שכה אהב.

     

    יהי זכרו ברוך.

    דודו צוק

     

    דודו צוק בטיסה - עם האולטרה לייט

    "שמי דודו צוק, אני יליד 1948. אני חי במושב פארן וחקלאי מזה 35 שנים. אני אוהב לקרוא ספרים, בעיקר ספרות טובה וספרי הרפתקאות. התחביב העיקרי שלי הוא טיסה באולטרלייט. אני טס כמעט שלושה עשורים על סוגים שונים של אולטרלייט. בהרפתקאות וחוויות הטיסה בארץ ובעולם, עוסק הספר שלפניכם."

    מתוך פרויקט לגיוס כספים לספר "כמו העגורים" שנכתב על ידי דודו צוק 

    מתוך הספר "כמו העגורים" - באתר "עברית"

    דודו מספר על הקרה, מתוך עיתון היובל של הערבה, בעריכת אוסי ניר. 

    דודו צוק מספר על הטיסה ועל הספר:


    הספדים 

    נדב מילר

    24.12.17

    דודו,

    אתמול היית אמור לנסוע אל נמרוד לקחת מיטת תינוק מהנכדה שלך לנכד שלי. אך במקום זה מצאתי את עצמי נוסע לפארן אליך, בפעם האחרונה.

    אין ספור פעמים נסעתי לערבה, אך הנסיעה הזו הייתה הכי ארוכה והכי עצובה. גם השמיים היו אפורים ועצובים.

    פה במקום הזה הייתי איתך כשקברנו את חברך הטוב עמוס. פה במקום הזה הייתי איתך כשקברנו את חברך הטוב רמי, וכעט אנחנו שוב פה, אבל אתה בפעם האחרונה.

    מי יכול היה לחשוב שכל כך מהר תתאחדו שלושתכם בטרם עת.

    ....לפני שבועיים אמרת לי שהנסיעות לפארן מעייפות אותך, עניתי לך כי את החקלאות בפארן אתה לא צריך – אתה אוהב. ועל דברים שאוהבים לא מקטרים. אמרת לי שאני צודק!

    כמה מתאים לך לסיים את חייך בפארן, במטוס, ואחרי שיצא ספר שיריך שהעסיק אותך כל כך בתקופה האחרונה.

    לי ברור שתגיע לגן עדן. אגב, לכשתגיע לשם, אל תתחיל ישר עם כל הדיבורים וההרצאות. תהיה שם שקט וצנוע עד שיכירו אותך שם.

    כיוון שלנכדתך האהובה, רימון, אין עכשיו סבא, מבטיח אני לך להיות לה סבא. במקומך. לא יודע אם אהיה טוב כמוך, אבל אשתדל.

    לך אל בית עולמך לשלום. אתגעגע אליך מאוד.

    נדב.


     

    גיל לוי

     

    "דודו השכן שלנו", כך הצגנו אותך בפני אנשים אחרים. אבל, למעשה היית הרבה-הרבה יותר מ"שכן".

    היית חבר, שותף, יועץ, מנטור, והאדם הקרוב ביותר אליו פונים בכל בעיה. נטול אגו, תמיד ידעת לסדר את הדברים על הצד הטוב ביותר.

    השארת את חותמך על כל כך הרבה פרקים בחיינו, והשפעת על מהלכם פשוטו כמשמעו.

    זה התחיל עוד לפני שהגענו לפארן, והמשיך הלאה בכל השנים שחלקנו חצר משותפת, נטולת גדר, ועסק משותף. אפילו בחיידק הטיסה שדבק בניר, יש לך חלק לא קטן.

    האופטימיות הנצחית שלך, גם ברגעים לא כל כך קלים, תמיד השאירה אותנו משתהים.

    נדיבות הלב שלך, והצניעות, ריגשו אותנו כל פעם מחדש.

    מוזר לי שאני זו שמדברת עכשיו, ואתה שותק ושותק – כל כך לא אופייני לך. והנה אני כבר מתגעגעת לשמוע את גיל קורא לך בחיבה "צוצו דוק", ואת הטלפון שלו משמיע קול ברווז, כשאתה מתקשר. אני מתגעגעת לדון איתך לגבי התוכניות לטיול הבא שלך עם נורית. והכי הכי אני מתגעגעת לפוזה האופיינית שלך, יושב ליד שולחן המטבח שלנו עם כוס קטנה של אספרסו וכיף-כף שגנבת מהמקרר, בלי שנורית תדע. מספר, מדבר, ונואם על שלל נושאים מפוליטיקה דרך כלכלה, מדע, אומנות, פילוסופיה, גיאולוגיה, גיאוגרפיה, אנתרופולוגיה, וכמובן... מטוסים.

    ואז... חיוך גדול על פניך, ואור של אושר מהעיניים... זה הזמן לדבר על הנכדות, להראות תמונות, להתפעל ולספר בהתרגשות גדולה, איך חייך השתנו מרגע שהפכת לסבא, וכמה אתה אוהב, וכמה אתה מאושר, וכמה אתה מחכה לראות אותן שוב.

    המוות שלך היה כל כך פתאומי, ולא הספקנו להגיד לך הרבה דברים. בעיקר תודה גדולה, שהיית – כן, פשוט שהיית.

    דודו – למרות שאנחנו לא משפחה בשר ודם, קשה לנו לחשוב איך יראו החיים בלעדיך, כי באמת היית בשבילנו הרבה-הרבה יותר משכן.

    דודו צוק


    אחיו,  אבי,  ספד לו: 

    (ההספד לא נגיש)

    הספד - אח של דודו -  אבי


    מתוך הדסטאט

    ספרה על הקבר רונית רטנר:

    (ההספד לא נגיש)

    רונית רטנר.pdf


     


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה