דלג לתוכן העמוד

לזכרו של מאיר אסא 1940-2018

  •  בית עין יהב מודיע בצער על מותו של חברנו מאיר אסא ומשתתף בצער המשפחה. 

    מאיר אסא

    מודעת אבל - מאיר אסא 13/6/18

    מאיר אסא בשדה

    מאיר אסא


    מאיר אסא - קורות חיים 

    מאיר נולד ב - 16.4.1940 בעיר פלובדיב בבולגריה בן לסופי ויחזקאל ואח לשרה.

    עוד מילדותו סיפר, כי הוריו דאגו למלא את צרכיו מעל ומעבר, לכן לא מיהר להתחיל לדבר (עד גיל 4+), פרט למשפט אחד שאמו הרבתה לספר עליו: "אני רוצה לאכול!!".
    כילד הקפיד להיות תמיד מסודר ומסורק, להכין שיעוריו בזמן ולשחק עם החברים בשכונה.

    כשהיה בן 9, החליטו הוריו למכור את כל רכושם ולעלות לארץ.

    עם עלייתם, השתכנו באוהל במחנה העולים בפרדס חנה.
    מאוחר יותר הגיעו לכפר חיטים בעקבות משפחתם - ממקימי המושב.

    את הילדים שיבצו מיד לכתות לימוד בבית הספר, ועם עזרה מההורים, לא עבר זמן רב עד שלמדו את השפה החדשה – העברית.
    מאיר שהיה ילד דומיננטי ומוביל, תפס פיקוד ומהר מאוד הפך לדמות משמעותית בכיתה.

    בהמשך עבר עם כיתתו ללמוד בבית הספר כדורי, שם סיים לימודיו.

    בצבא שירת מאיר בסיירת הצנחנים והשתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור- בחציית תעלת סואץ.

     

    מאיר ואסתי התחתנו בכפר חיטים ב- 4.8.1964, במהלך השנים נולדו להם ארבעה ילדים: איריס, רביב, יואב ואבנר.
     
    בסוף שנת 69 הגיעו כחקלאים לעין יהב, היו שותפים מלאים בעבודת השדה והצליחו מאד בזכות חריצותם והשקעתם.

    משקם של מאיר ואסתי היווה מודל של הצלחה למשקים רבים, בעקבותיו זכה מאיר לתואר חקלאי מצטיין ממשרד החקלאות.

    בשנת 1983 הקים וניהל לתפארת את אורחן עין יהב על כביש הערבה, כמו כן יצא עם  אסתי בשנת 1992 לשליחות בת שנתיים מטעם נטפים במקסיקו.

    מאיר אהב לצפות במשחקי כדורסל, לצלם סרטים, לטייל בעולם ובעיקר לבלות זמן איכות עם משפחתו.
    בעקבות אהבתו זו יצאו הוא ואסתי בשנת 2004 לטיול חובק עולם, במשך תשעה חודשים, טיול שהיווה לדבריהם גולת כותרת בחייהם.

     

    מאיר ייזכר כאיש נמרץ, אחראי, חבר נאמן לחבריו, איש עבודה ישר דרך ובעל חוש הומור משובח שלא עזבו עד רגעיו האחרונים.

    מאיר ואסתי אסא

    הלווייתו התקיימה ביום שישי 15.6.2018 ב' בתמוז, בשעה 10:00 בבית העלמין במושב עין יהב.


    הספדים 


    רביב אסא:

    אבא יקר שלי.

    איך אפשר להספיד בכמה דקות קצרות איש עם מפעל חיים ענק שכמותך?

    ביומיים האחרונים הציפו אותי זיכרונות ממך, מילדותנו. איך ידעת להנחיל לנו, לארבעתנו את האהבה לאדמה, לחקלאות, למושב, כמובן שבדרך הקשה של עבודה קשה ועיקשת.

    זוכר אותי ואת יואב נגררים אחריך עם לשון בחוץ ביולי – ב 12 בצהריים, מסתכלים אחד על השני ותוהים מתי תיגמר לך כבר הבטרייה?  ואתה בכלל לא בכיוון, מלא מרץ ואנרגיה כאילו קריר ונעים מסביב. זוכר את פיזור הנסורת – אתה על הטרקטור, אנחנו על המכונה מאחור, 40 מעלות חום, נסורת בעיניים נדבקת לזיעה, קשה לנשום אבל אסור לעצור, רק בסוף השורה.

    פרויקטים בשדה בלי סוף, תמיד לחדש, תמיד לפרוץ דר, צינון, חימום, תעלות טוף, וכו׳ וכו׳ וכו׳.

    כזה היית, חקלאי בכל רמ״ח אבריך, מקצועי, יסודי, ידע בלי סוף, ואהבה אינסופית לאדמה ולחקלאות.

    עם כל העבודה הקשה, תמיד ידעתם אתה ואמא, לתת לנו הילדים הכל! אבל הכל! לא חסכתם מאתנו כלום, כל מה שרצינו קיבלנו.

    איריס רצתה סוס, אמרת אין בעיה, תקטפו מיכלי פלפל, על כל מיכל נצייר איבר של סוס. כשיהיה ציור מלא תקבלו סוס, כך היה.

    זוכר את סופי ימי העבודה כשהיינו מגיעים סחוטים הביתה, מתיישבים על המרפסת ואמא ישר מפנקת בכל טוב, פיתה עם חביתה, גלידה שתיה קרה, קפה והיינו יושבים סחוטים אבל מאושרים ביחד כולנו.

    תמיד ידעתם אתה ואמא לקבץ את כולנו סביבכם. תמיד הבית בעין יהב היה מוקד עליה לרגל לכל בני המשפחה, טבעי מבחינתי היה לחזור ולהמשיך את דרכך.

    שאבתי ממך כל מה שיכולתי, את האהבה לחקלאות ולאדמה העברת לי ביג טיים, את הידע והמקצועיות שאבתי ממך עד הדקה האחרונה שיכולת לדבר, המשפט האחרון שאמרת לי אבא, היה לפני חמישה חודשים לאחר הניתוח הראשון, ביקשת לראות צילום של השתילת חורף, הסתכלת, נתת את החיוך המפורסם שלך, ואמרת לי ״מדהים רביב, תמשיך כך״.

    התמלאתי גאווה.

    אבא תחסר לי מאד, יחסרו לי הסיבובים שלנו בשטח, כשחיכיתי לשמוע בצימאון את חוות דעתך, יחסרו לי הישיבות איתך במרפסת והשיחות המקצועיות, יחסרו לי העצות שלך, הטיפים הקטנים ששווים זהב, יחסרו לי הצחוקים שלך ושל הדר אשתי שכל כך אהבת, יחסרו לי הבילויים שלך עם הבנות שלי שכל כך אהבת, יחסר לי לראות אותך ואת אמא יחד בכל רגע ובכל סיטואציה.

    אני יותר מגאה להיות בנך, אני גאה להמשיך את דרכך, מחכה לטיפים שלך מלמעלה.

    אוהב רביב.


    מאיר אסא

    מאיר אסא


    אבנר אסא

    אבאל׳ה היקר!

    אני מדבר בשם עצמי, בן הזקונים,  וכבר מתנצל בפני אחיי, שלדבריהם לפחות, העוצמות בתקופתם היו פי כמה וכמה.

    אז ככה אבא, התחלת קשוח, מאוד קשוח, עצבני, מפחיד לפעמים,כזה שאם במקרה רוצים להבריז איזה פעם מהשדה לחברים אז מבקשים מאמא שתדבר עם אבא, לימדת אותנו דרך העבודה במשק את ערכי היסוד הדרושים לאדם.

    זרעת בכולנו ילדיך רעות ואחווה חריצות, חוסר רחמים עצמיים, פדנטיות בצורה כזו או אחרת ואמונה שאם רוצים הכל אפשרי ולוותר זה משהו שבכלל לא היה בלקסיקון. לימדת אותנו לעבוד בידיים.

    תודה על זה אבא, הקלת על כולנו ואנחנו מבינים בכל שלב בחיינו כמה משמעותי לנו הוא החינוך בו התחנכנו.

    באיזשהו שלב אבא, כשהתגייסתי לצבא ואני מניח שכל אחד מהאחים חווה את זה אחרת, משהו בך השתנה, לדעתי הרגשת שאחרון ילדך הגיע לבגרות ושמשימת חינוך הילדים הושלמה, ועכשיו נותר רק ללוות ולהנות, הרשית לצדדים שתמיד היו בך אך הופיעו לעיתים רחוקות יותר לתפוס חלק משמעותי ועיקרי ביחסים ביננו,

    נהיית חבר.

    חם, רגיש, גאה, מצחיק , צמא לראות לטייל ולחוות את המשפחה ואת העולם, מייעץ ועוזר ומחפש תמיד אם למישהו מאיתנו משהו חסר.

    אבא

    הענקת לנו פרידה ארוכה ותקופת הסתגלות לחיים בלעדיך, תקופה קשה מלאת תקוות הפתעות התפעלות ממך ומהרצון בך לבחור בחיים,

    התפעלות מהחוזק הבלתי נלאה שקיים בך אבל בעיקר אבא הדגשת לנו את החיבור שיש בנו, חיבור בן האחים חיבור בנינו לבין אמא, ובכלל חיבור במשפחה הגדולה שלנו, הבלטת בנו צדדים רגישים, מתגייסים, אוהבים, מבינים ומשלימים אחד את רעהו.

    הגיעה העת לשחרר אבא. התקופה האחרונה בבית החולים לא ייצגה מאומה ממה שאתה, ממה שהיית, ואני לא מעלה בדעתי כמה קשה היה לך לחשוף בפנינו את החולשה ואת החוסר האונים בו היית מצוי אבל עשית זאת בגבורה רבה . דע לך אבא שלרגע לא נרתענו, ותמיד הבנו וקיווינו יחד איתך שפנינו קדימה ולמעלה, הינו קשובים אחד לשני ולך ולא וויתרנו עד שבאמת הבנו כולנו, ביחד איתך, שדי.

    אמא היקרה אנחנו נפרדים היום מהחצי השני שלך

    אבל זו פרידה ולא סוף, החצי השני שלך, אבא, פה איתנו בכל הסובב אותנו, בבית הנפלא שבניתם, במשק שהקמתם, בשדות, בחברים ובטח ובטח בכל אחד מאיתנו, ילדיך, וברגעים של עשייה, יצירה,עצבים התמודדויות ואפילו נחת תזהי בנו את אבא.

    אמא את מדהימה,וההתנהלות שלך ראויה להערצה ואני רק יכול לאחל לעצמי ולכולם זוגיות נפלאה כמו שהיתה לך עם אבא.

    אבא אני גאה ושמח שיצא לילדי לבלות איתך, ללמוד ממך להעריך ולאהוב כל כך אותך את אמא ואת מפעל חייכם, ועצוב מאוד שהם לא יחוו ממך יותר שיגדלו

    אתה הסמל שלי, סמל לחוזק,לציונות,למקצוענות ופדנטיות אין סופית, סמל לחריצות ועשיה, סמל לארץ ישראל היפה.

    מאיר ואסתי אסא

    תחסר לי מאוד.

    אוהב,

    אבנר

     


    שרה קרישפין

    דברי פרידה ממאיר‏

    מאיר אחי,  אהוב שלי, אהוב שלנו. עומדת אני למראשותיך, עצובה עצובה, ממאנת להאמין, ולבי נשבר בתוכי. היינו שני אחים בלבד, אני אחותך הגדולה ואתה, ואתה אחי הקטן ואני. כשהיינו ילדים התעמרתי בך לעיתים, אולם בהמשך היינו חברים טובים שאהבה מיוחדת שררה בינינו תמיד תמיד, הבנה עד אין קץ, גם בין המשפחות שהקמנו ובין ילדינו. כנשמות תאומות היינו. ואתה מאיר, כשמך, לאור היית לנו. בכל פועלך – כאדם, כבן משפחה, כחבר, כחקלאי מצטיין ואיש האדמה- לדוגמא היית לנו ולכולם בכל מעשיך. עם אסתר, אהובתך, הייתם זוג אוהב ומיוחד מאז נערותכם, בני אותה כיתה, אהבה שלעולם לא פגה. הקמתם משפחה לתפארת מאוחדת ומלוכדת. איריס ויובל, רביב והדר, יואב וגלי, אבנר ומעיין והנכדים, שהם לכם אושר רב.

    לכשהתגלתה בגופך לפני כשנתיים וחצי המחלה, יחלנו, קיווינו והאמנו שיכול תוכל לה. נלחמת בה מלחמה ללא פשרות, בכל האמצעים שאפשריים היו, ועם הסבל הכרוך בהם.

    אסתר היקרה, למסירותך וטיפולך במאיר, באהבתך הגדולה אליו, אין אח ורע. אין דבר כזה. ומעתה על שכמך גם למלא את מקומו. ומאיר יודע שגם בעניין זה תהיי מאה אחוז, הילדים יהיו לצדך ותמשיכו יחד בדרכו ובמורשתו.

    מאיר יקר ואהוב שלי, אני נפרדת היום ממך, אך רוחך תמיד תהיה איתי ותשאר עמי עד יומי האחרון. אני גאה בך ובוכה.

    נוח על משכבך בשלום אהוב לבי.

    שרה קרישפין


    מאיר אסא

    מאיר אסא


    ציפי דובר

    מאיר,

    כשמלאו לך 70 התכבדתי לברך אותך בשם השכנים ואז כתבתי לך שאנחנו שכנים כ״כ הרבה שנים שלפעמים ההרגשה היא של משפחה ויותר.

    יותר ממחצית חיינו אנחנו חולקים את אותה חצר, אותו אורח חיים, אותו מושב, אותן שמחות ואותו עצב, אותן קרות ואותן סופות חול ואנחנו שורדים ושורדים.. ולרגע לא חשבנו שאתה לא תשרוד.

    איחלתי לך שגם בעוד הרבה שנים נדפוק כמה בירות בחצר, ננדנד את הנכדים בנדנדות ונמשיך לטפח את המשק והמשפחה.

    כתבתי לך שלא תכיר בכלל את הדרך לקופת החולים, והנה זה קרה ואנחנו המושבניקים השורשיים שרק דואגים כמה נקטוף ולאן נשלח את התוצרת, פתאום אנחנו רודפים אחרי בדיקות דם, בתי חולים, רופאים, צילומים, והכל במונחים שמעולם לא הכרנו.

    אתה ואסתי והמשפחה יצאתם למלחמה ואנחנו החברים נתנו לכם רוח גבית, לרגע לא חשבנו שלא תנצחו בקרב הזה, אנחנו החקלאים התמימים חשבנו שאם מאוד רוצים ומשקיעים בסוף מנצחים.

    אבל זה לא קרה ואתה בעצם נפלת בקרב.

    נפלת בקרב הזה, אבל בחיים ניצחת בגדול.

    בנית משק מפואר, טיפחת משפחה גדולה ומלוכדת, ידעת גם לעבוד קשה מאוד והיית חקלאי מצטיין, אבל גם ידעת לבלות ולהנות עם המשפחה כמה שיותר.

    הערכנו אותך מאוד מאיר , בליבנו תמיד תישאר החבר היקר והאהוב.

    ציפי.


     

    חיים כהן

    אסתר שלום

    כידוע לך את הטירונות עברנו בגדוד 890 .

    מתוך פלוגה של 150 חיילים נבחר מאיר כחייל מצטיין שייצג אותנו אצל נשיא המדינה לרגל יום העצמאות.

    אני זוכר שמאיר קיבל בגדים חדשים וחבש את הכומתה האדומה לפני כל הפלוגה.

    באותה שנה צעדנו במצעד בירושלים ולא נתנו לנו אישור לחבוש כומתה אדומה.

    מאיר אסא חייל מצטיין יום העצמאות

    יום העצמאות, 1961
     

    בששת הימים חצינו את ירושלים דרך העיר החדשה לכיוון רוקפלר.

    היינו צריכים לחצות כביש על מנת לטהר מבנה, עמדתי לחצות את הכביש אך מאיר אחז בידי ומנע ממנו לעבור לצד השני.

    באותו זמן חצו חיילים אחרים ופגז פגע בהם באמצע הריצה.

    לימים שאלתי את מאיר מה גרם לו לעצור אותי, אבל לא ידע להסביר.

    כך הוא הציל אותי.

    בהוקרה

    כהן חיים.


    איציק טל

    מאיר חברי,

    נפגשנו לראשונה לפני כ-58 שנים.

    עברנו ביחד שירות צבאי סדיר, בחופשות נסענו יחד – אתה לכפר חיטים ואני לטבריה.

    עברנו יחד שירות מילואים ארוך שבכלל שתי מלחמות- בששת הימים, בירושלים וביום כיפור בצליחת התעלה.

    הכרתי אותך כאדם ערכי וחבר אמיתי בכל עניין, אני כואב את לכתך ומשתתף בצער המשפחה אסתר, איריס, רביב, יואב ואבנר ובני ביתם.

    איציק 


    שמוליק

    אסתי והילדים,

    מה אומר ומה אדבר- חבל על דאבדין.

    לא נותרו אלא הניחומים על אובדן של חבר – חבר לנשק וחבר גם לאחר השחרור, סה״כ 58 שנים של היכרות וחברות.

    הכרתי את  מאיר בשנת 1960 כשהתגייסנו לצנחנים ומצאנו את עצמנו בסיירת הצנחנים, אני עירוני ומאיר מושבניק מכפר חיטים.

    יחד עברנו את כל שלבי הטירונות וההכשרה ולימים אף השתתפנו בפעילות מבצעית ובקרבות.

    זכורה לי במיוחד אפיזודה ממלחמת יום הכיפורים: עם הכרזת הפסקת האש השתכנה הסיירת כולה בבית מידות של בעל אחוזות בלב מטעי המנגו בואכה העיר איסמעיליה, כל החיילים החלו לארגן מהסביבה אמצעים להקלת החיים, לרבות מיטות.

    מאיר ואני לא מצאנו אלה מיטה זוגית, בה בילינו מתחילת נובמבר 1973 ועד סוף מרץ 1974.

    כאשר רעייתי הגיעה לביקור, נאלץ מאיר לפנות מקומו במיטה לטובת רעייתי ולא זכור לי שהיו ״קשיים״ בעניין זה.

    בשמי ובשם כל חבריי ליחידה אנו משתתפים באבל המשפחה ומי ייתן ולא תדעו עוד דאבה.

    שמוליק.


    מלכה גל (מטרני)

    מאיר היקר משפחה יקרה,

    כאן מעל קברך עצובים אנו מאוד על לכתך מאיתנו.
    היינו בקשר חם עם אסתר מאז שאושפזת וכל הזמן קווינו בשבילך שתצא מהמצב המסובך אליו נקלעת.
    אסתר עם האופטימיות שלה תמיד הרגיעה, עודדה וקיוותה ואנחנו קיווינו איתה שתצליח להתגבר ולחזור לבית שכה אהבת.
    וכעת עומדים אנו כואבים להיפרד ממך לתמיד.
    הגעת לכפר חיטים מבולגריה ילד בן 9 שנים, ביישן בתחילה אך מהר מאוד השתלבת בכיתה שלנו. 
    לא זוכרים אותך בתור עולה חדש דובר בולגרית- שפת האם, מהר מאוד נהיית צבר ככל הבנים בכיתה ( קצת ביישן בלי קוצים).
    אהבנו אותך מאוד במיוחד אנו הבנות והיינו כיתה מגובשת בכפר עד לכתנו ללמוד בכדורי ושם בבית הספר החקלאי המיוחד הזה התמודדת כמונו עד לסיום.
    בצבא בצנחנים היית קרבי, דאגנו לך והיינו גאים בך , כולנו הגענו לחתונה שלך ושל אסתר שנערכה בכפר. שניכם בני כיתתנו ,באים בברית הנישואים בברכות לרב.

    מאיר אסא

    המשכתם את חייכם במושב עין יהב עם איריס ורביב ילדכם.
    הקמתם משק חקלאי לתפארת, מאיר, היית חקלאי בדם , ידען ומסודר להפליא ואסתר לצידך בכל.
    בהמשך גדלה משפחתיכם והפכתם להיות שבט אסא- הבנים, יואב ואבנר נולדו בעין יהב והייתם משפחה לתפארת, זכיתם לראות את כולם נישאים ומביאים נכדים.
    אנו שמחים שהספקתם לטייל בעולם הגדול, וכ״כ מצטערים שהכל נגדע בבת אחת.
    אסתר חברתינו היקרה, עשתה הכל כדי להחזירך לחיים במשך חודשים ואנחנו הרחוקים חיזקנו אותה ושלחנו הודעות רבות לחיזוק ולתקווה.

    מאיר זכרונך לברכה, נזכור אותך תמיד באהבה כאחד מאיתנו.

    מלכה 


    שולה שחם  

     

    מאיר

    איך נגדיר אותך?

    שורשי ישראלי איש אדמה,

    בולגרי ׳אסלי׳ מהיר חימה,

    גדל גוף וחזק כז׳וליק רוסי מטיל אימה,

    אם יעטה פונצ׳ו וסומבררו יחבוש

    לי יזכיר פירואני, רק גבה קומה.

    קפדן שיקה שמגרמניה בא לו מכבר

    אפילו כעט בחצרו – הטרקטורים במסדר

    אין כתם, אין שמן דולף ולו טיפה,

    אצלי בחצר – זו מלחמה אבודה.

     

    כל אלה ביחד הם מאיר,

    חקלאי רציני מוצלח- איש עבודה ,

    עמוד התווך של משפחה ענפה

    אך בסוף בסוף כאפרוח ליבו

    הן דבר לא יקרה בלי אסתי לצידו

    מאיר אסא

    בחודשים האחרונים חרדות, תקווה,

    כבר היינו בטוחים כי אחרת יגמר,

    עמי עוד מאוד רצה להחליף איתו מילה

    לחזק ולהתחזק, אך אחר.

     

    גם אם אלה החיים, קשה להשלים:

    איבדנו חבר.

    שולה 

     


    מילים עוזי מאירי - לזכר מאיר אסא


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה