דלג לתוכן העמוד

לזכרו של גדעון דובר 1942-2018

  • מודעת אבל והשתתפות בצער גדעון דובר

    גדעון דובר זל

    ביום שני 22.10.2018 י"ג בחשוון, נפרד מאתנו גדעון דובר, חבר מושב עין – יהב, לאחר התמודדות קשה עם מחלת הסרטן.

    גדעון נולד ב - 28.8.1942 בכפר מנחם, בן לאסתר ואברהם (אבוש) דובר ז"ל ואח לאלדד (חבר מושב חצבה), ולמרדכי ז"ל.

    אימו ילידת ניו יורק ואביו יליד קנדה, הגיעו ארצה בשנת 1939 עם תנועת השומר הצעיר.
    ילדותו ונעוריו בקיבוץ כפר מנחם התאפיינו באהבתו הגדולה למפעלי התנועה, מפגשי נוער מכל הקיבוצים, כנסי הפועל, טיולי התנועה "מים אל ים" ועוד.
    גדעון ניגן בחלילית, מפוחית, בכינור ובחצוצרה והיה חלק מתזמורת בני כתתו.

    את שירותו הצבאי עשה כמדריך נוער בבאר אורה, שהייתה אז חוות גדנ"ע, שם פגש את ציפי חברת קיבוץ כברי שהפכה לחברתו. 
    את השירות תיאר כתקופה נהדרת. עם סיום השרות ניהל מטווחי קליעה לנוער בעיינות ובבאר שבע.

    גדעון וציפי נישאו בשנת 1964 וחיו שנתיים בכברי ושש שנים בכפר מנחם.
    בתקופה זו החליט גדעון לקחת פסק זמן ולהצטרף לפלי"ם ובהמשך עבד במוסך.
    ב - 1965 נולדה איילה הבכורה ושלוש שנים אחריה יעל.
    בשנת 1970 החליטו לעזוב את הקיבוץ ולעבור לעין יהב, כאן נולדו ילדיהם דור ורון.
    ב- 1982 יצא גדעון ללימודי כלכלה ומנהל במכללת רופין וציפי ניהלה את המשק.
    בין השנים 1984- 1986 שימש כמרכז משק בעין יהב.

    ציפי וגדעון הקימו משק ומשפחה לתפארת והיו שותפים מלאים בעבודת השדה. 
    שלושה מילדיהם בנו ביתם בערבה - איילה ודור בעין יהב ויעל בצופר.
    נכדיהם המוכשרים מסבים להם גאווה רבה והם תומכים ודואגים תמיד להיות נוכחים ושותפים בחייהם. 
    ציפי וגדעון הם חלק מקבוצת חברים טובים, שמבלים רבות במשותף. כמו כן השתייכו לחבורת ג'יפאים איתם יצאו לטיולים ובילויים.

    לפני כשנתיים חלה גדעון בסרטן, למרות הטיפולים הקשים לא הראה סימני חולשה או קושי והמשיך לעבוד בשדה באופטימיות רבה.

    גדעון דובר זל

     

    גדעון ייזכר כאדם חרוץ, צנוע וישר דרך, חבר נאמן ואיש משפחה מסור ואוהב.

     במסיבת החינה של דור

    הלווייתו התקיימה ביום רביעי 24.10.2018 ט"ו בחשוון, בשעה 11:00 בבית העלמין במושב עין יהב.
    יושבים שבעה בבית המשפחה  (משק 60) במושב עין יהב
    .

     

    יהי זכרו ברוך.


    הספדים


    לזכרו של סבא

    סבא רציתי שתדע שבחרתי אותך כדמות המופת שלי, כאשר נתבקשתי לכתוב קטע על דמות מופת לקצין החינוך והנוער הראשי. הנה מה שכתבתי:

    סבא שלי מבטא בעיני את אהבת המולדת, אהבת האדמה והמסירות לעבודת הכפיים. סבא הוא איש פשוט, חסר פוזות, פשוט עושה מה שצריך, כי כך ראוי לעשות.

    הריב הקבוע בשישי מי יישב ליד סבא? כדי לא לפספס, כי סבא מדבר בשקט.

    לשמוע סיפורים על ילדות שלוחת רסן בקיבוץ, על ראשית עין יהב לצד שכנים ירדנים לא ידידותיים, על הקמת הלולים וגידול ההודים בחצר על הגיוסים בשדות.

    לסבא יש נימוסי שולחן של מלכת אנגליה. לאורחים מציעים סודה, מרפקים לא על השולחן, אוכל בתוך הצלחת ולא מסביב. מי שמתחצף, או מרביץ יקבל קבץ' ביד.

    ואחרי האוכל מנגנים וסבא במפוחית, או בחלילית, שירי קאנטרי אמריקאים, שירי אמא רוסיה.

    בחופשות הפסח כולם מתייצבים בבית האריזה למיין ענבים, וסבא טועם את כל הענבים, שלא ייכנס חלילה ענב חמוץ... וחוץ מזה – כל ענב זה שקל...

    בתקופה האחרונה מתכנס סבא אל תוך עצמו, מדבר יותר בשקט, כבר לא נותן לנו קווצ'ים ביד. אך גם כאשר הוא בקושי פוצה פה, הוא עדיין איתנו בעיניים. עיניים שראו כל כך הרבה בחיים ובזכות דרכו המיוחדת אנחנו מי שאנחנו.

    סבא, אנחנו כל הנכדים לוקחים אותך איתנו בכל אשר נלך, אוהבים אותך ומוקירים אותך, תמיד נתגעגע.

     

    כתבה מיידבא פטריק נכדתו של גדעון


     

    שכן ,חבר ,אח- הכל חובר לאחד גדעון.

    גדעון יקר, כמעט 50 שנה שכנים.

    הגענו לעין יהב צעירים ויפים עם המון תקווה בלב, גידלנו ילדים ביחד התבגרנו ביחד.

    פילסנו את דרכנו במהמורות החקלאות הלא פשוטה ושרדנו יכולנו לה והמשכנו הלאה, כשהמבט תמיד קדימה להתפתח ולהחזיק מעמד למרות הכל. אתה ומאיר מתייעצים, מייעצים אחד לשני ובסוף היום יודעים גם להנות על כוס בירה קרה על המרפסת ולפטפט עד השעות הקטנות של הלילה.( כמה אנחנו מתגעגעות לימים אלה.)

    ופתאם בלי שום הודעה מוקדמת נחתה על שניכם אותה מחלה ארורה – וגם בה כמו תמיד שינסתם מותניים ונלחמתם בכל כוחכם ,עם תקווה גדולה בלב , שתוכלו לה ואנו תומכות בכם בכל כוחנו לעזור, לעבור זאת ולהמשיך הלאה.

     כל כך קיווינו, כל כך רצינו, אך הגורל רצה אחרת. ויותר מידי מהר, יותר מידי צמוד עליתם שניכם למעלה.

    אני מקווה בכל ליבי ורוצה להאמין שיש חיים אחרי ואנחנו כולנו ניפגש שם למעלה. ולך ציפי יקרה, ומשפחה יקרה ,ליבי איתכם, הרי כמו משפחה אחת כולנו- עוברים הכל ביחד.

     זה לא קל לא פשוט ,אך חייבים להמשיך הלאה ואנחנו נעבור את זה, החיים חזקים מהכל מחבקת את כולכם ואוהבת.

    נוח על משכבך בשלום גדעון.  אנחנו עוד ניפגש .

     

    אסתי אסא


    נפרדים מגדעון  22.10.2018

    ציפי יקרה, איך ננחם אותך ואת המשפחה על לכתו של היקר מכל ?

    אמנם בימים האחרונים לא שוחחנו, אך שמענו מדי יום מחברים וקרובים על ההחמרה במצב וכי נותרו לגדעון ימים ספורים, אתמול כבר נאמר כי יש עוד שעות בודדות ואת והמשפחה נמצאים לידו ומלטפים באהבה ומסירות את דמדומי חייו. מזה יומיים שלושה שאיני מוצא מנוחה, כל הזמן רואה לנגד עיניי את גדעון יושב בראש השולחן או מוביל אותי בין שריגי הגפנים בחממה ומספר כמה לא כדאי להשקיע וחבל על כל טיפת מאמץ. "..טוב לי לשבת בשקט מול הטלוויזיה ושלא יבלבלו אותי עם טיול בארץ או בחו"ל...זה פשוט לא מעניין אותי! תנו לי שקט...", היה אומר.ובכל זאת, בטיול האחרון שלנו, במקווה ישראל, היה נחמד כתמיד והתבדח על החקלאים והחקלאות בישראל ועל כך שחבל על כל טיפה....טיפת זיעה, כי בכל מצב כולנו נלך בקרוב ואין תכלית ואין סיכוי לשיפור במצב. זה היה גדעון וככזה אהבנו אותו ואת  משנתו.

    גדעון דובר

    שלשום בערב ירד השקט על ביתנו, נדמו הציוצים והנביחות בחוץ, ורעשי הטלפונים וההודעות. האווירה הרגועה והנינוחה הזו הביאה אותי למחשבה...מה היה יכול לשמח את גדעון עכשיו? מה היה מביא ומעלה חיוך קל על שפתיו? מה היה גורם לו להיות מאושר ברגעיו האחרונים? באופן טבעי התקרבתי והתיישבתי ליד הפסנתר, האצבעות החלו לנגן מעצמן את השירים האהובים עלינו ופתאום אמרתי לעצמי ..זהו ! ..זה מה שגדעון היה רוצה לשמוע !... כך הוא היה הכי שמח לצאת מהעולם שלנו ולעבור לפאזה אחרת, עליה דיבר ואולי אף חלם בימיו האחרונים ..לעולם שאין בו מטלות ולא מאיצים בך לעשות דבר ויש שקט, שקט ומנוחה.

    את הרקוויאם של מוצרט אני מכיר היטב, מוסיקה נהדרת, אך נראה היה שתקשה עלי הנגינה וזה לא ישמע כפי שגדעון היה רוצה לשמוע יצירה מורכבת ורצינית כל כך...ולכן, ניסיתי לתאר איזה כלי נגינה גדעון אהב? נזכרתי שבצעירותו היה חצוצרן אך בעיקר ובשנים האחרונות, היה גאה בנגינתו הווירטואוזית של ינוש על האקורדיון ובכל נכדיו ונכדותיו שהפליאו בנגינתם.

    וכך....המשיכו הידיים לנגן משירי ארץ ישראל, נעמי שמר, שירים רוסיים, שיר העמק (באה מנוחה ליגע...)ובאופן לא מודע עשינו לנו ביחד, גדעון ואני, ערב שירה בציבור – הוא על ערש דווי בעין יהב ואני בזיכרון יעקב ליד הפסנתרבאפלולית הערב ופתאום עלתה דמותו בעיני רוחי מחויך ומפויס ונזכרתי בימים שלפני כשנה, ימים בהם ביקרנו ביחד עם בועז וחברים את משפחת דובר כמעט מידי שבוע. ללא התראה או תיאום מראש ...פשוט באים. לפעמים שניים ולפעמים ארבעה חברים וגדעון תמיד מאיר עיניים וציפי שמחה לקראתנו, מציבה קערת מרק גדולה במרכז השולחן ומחלקת לכל מי שבא את המנה שהכינה לעצמם לצהרים, ותמיד יש בשפע לכל האורחים שגדשו את השולחן. ובתוך מספר דקות מתקבצים ובאים החברים מהכפר, סקפה ויהודית, ועמי ושולה ומוגש קפה ועוגה נהדרת, ויש שיחה וצחוקים על המצב, ועל בכלל, וגדעון ממשיך לשכנע אותנו שצריך לעקור את המטע ולחסל את החממה ובכלל חייבים להפסיק להתאמץ כבר,כי יש מספיק, אין ילדים בבית וכולם מסודרים ורק נדרש שקט מכל הבלגן ושהנכדים לא יתפסו את הכורסה מול הטלוויזיה.

    וכך שעה ארוכה המשכנו ושרנו וניגנו ביחד עד שלאט לאטהפכו השירים לשקטים יותר ורגועים וסיימנו את הערב בשיר "ערב אל מול הגלעד"של לאה גולדברג והלחן המופלא של מיקי גבריאלוב, ובליוויו קולו העמוק, הרך והמרגיע של אריק איינשטיין .....

    האילנות כל כך כבדים
    כופף הפרי את הבדים
    זו השעה המרגיעה
    בה נרדמים.....

     וכך נפרדנו לשלום.....נוח על משכבך גדעון,

    תחסר לי מאוד!  תחסר לכולנו, קבוצת הג'יפאים.



תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה