דלג לתוכן העמוד

לזכרה של תקווה צור 1945-2020

  • תקוה צור צילם: דובי לחוביצר

    מושב עין יהב מודיע על פטירתה של תקווה צור ומשתתף בצער המשפחה

     ההלוויה התקיימה ביום שני, ח' בשבט  תש"ף , 03/02/2020 בשעה 15:00 במושב עין יהב . 
    יושבים שבעה בבית המשפחה במושב עין יהב .


    הספדים

    אמא יקרה שלנו, הציר המרכזי בחיינו. 
    נולדת בעיראק, ובגיל 5 עלית לארץ. אמא הייתה הילדה השלישית מבין תשע אחים. משפחת עולים שמתפרנסים מנגריה, נקלטים בארץ ומקבלים את הקשיים של ההתחלה באהבה. את אמא, כבר מהילדות מגלה בגרות, ולוקחת אחריות על גידול אחייך הקטנים. 
    אורח חייך היה עירוני. 
    גינדורים של ילדה, נערה, וכל המשתמע על ילדה שגדלה בדרום תל אביב של קום המדינה. 
    את אבא פגשת בגיל 16, וכשהיית בת 19, אני נולדתי. 
    את ואבא פתחתם עסק עצמאי לעבודות אלומיניום. 
    חלמתם על עצמאות, על בניה ועשיה, על משפחה. 
    באורח מקרי הגעתם לעין יהב, להאחזות, למושבוץ. 
    הגעתם למקום שלכם, שלך אמא.
    ההתאהבות הייתה מידית, שלך במקום, באנשים -  ושל המקום והאנשים בך. 
    משפחתך, הורייך, לא קיבלו את רצונך. עשו כל מאמץ שתישארי במרכז הארץ יחד איתם. אך את אמא, יחד עם אבא ידעתם שהגעתם למקום שלכם. 
    פגשתם את חבורת החלוצים, בני ההתיישבות הוותיקה בארץ, חבורה של חקלאים בני חקלאים, ואתם עירוניים שהגעתם ממנטליות ואורח חיים שונה לחלוטין. 
    לא ידעתם דבר על חקלאות, אך באתם עם ערכים. עם אהבת הארץ, עם לב גדול, וחריצות אין סופית. 
    אמא שלנו העירונית, עם ציפורניים צבועות באדום, פגשה את החברות החדשות שלה, מושבניקיות, גזעיות, בנות כפר יהושע. התאהבת בהן. הערצת את הידע שלהן בידיעת הארץ. בצמחים, בבעלי חיים. באומץ ליבם. 
    את התאהבת בהם, והן בך שבעתיים. הגעת בשקט, ופשוט התחלת לעשות וללמוד. 
    למדת להיות חקלאית, למדת להכיר את כל הצמחים, ובעלי החיים במדבר, למדת את החיים במושב.
    אמא את עשית, כל יום עשית. 
    את עקרונות תנועת המושבים את לא דקלמת, את עשית אותם. עזרה הדדית, ערבות הדדית, ויצור חקלאות. 
    אמא שלנו האמינה שכל עגבנייה וחציל שהיא מגדלת וקוטפת מחזקת את המשפחה, את המושב, ואת המדינה. 
    עבדתם קשה, כל כך קשה, עבודה עצמית, רק אתם ואנחנו האחים עבדנו במשק. 
    עבדנו קשה, והרגשנו מלכים. היינו מאושרים, הרגשנו בזכותך אמא שאנחנו במקום הטוב ביותר ועושים את הדבר הנכון ביותר. 
    בניתם חברות, חברות מופלאה, של חבורת אנשים צעירים שהגיעה לפני עשרות שנים להגשים את חלום הציונות ואת חלומם האישי. החברים מתבגרים ומחלקם נפרדת בשנים האחרונות. הפרידות היו קשות לך. אהבת את כולם. 
    אמא אין מילים להודות לך, על האהבה שנתת לנו. על דרך הארץ. היה לנו לגאווה להביא אנשים וחברים הביתה. כל חבר שלנו הרגיש בבית אצלנו. אמא! כולם אהבו אותך. תמיד היה כבוד להיות הבן של תקווה צור. 
    שפגשתי אנשים, מהמסדרונות הגבוהים, מהנהגים על הכביש, מהעובדים בסופר, כל אדם באשר הוא אדם, תמיד הם ציינו אותך, את אישיותך ועד כמה משמעותית את עבורם. כולם קיבלו את אותו היחס, האוהב והחזירו לך באהבה. 
    אמא את ידעת לתת אהבה, רק מתוך אהבה. אהבת אותנו, את אבא, את הבנים והכלות והנכדים. אהבת את האזור והמושב. מאד אהבת את אנשי עין יהב. 
    אמא הגעת בשקט, לפני כ-55 שנה בעבודה קשה, הפכת לחקלאית אמיתית. הכי אמיתית והכי חקלאית. 
    הבנות מכפר יהושע, מתבוננות בך בגאווה ואהבה אין סופית ואמרו לך בגאווה פעם אחר פעם שאת המודל, שאת השילוב, של כל העולמות. שאת מגלמת בתוכך את כל החריצות והטוב שבעולם. 
    בעשור האחרון התמודדת עם הסרטן. לא היית או התנהגת כמו אישה חולה. 
    רק השנה האחרונה הייתה גיהנום.
    היה קרב איתנים, בין זן אלים ביותר של הסרטן לבין אישה נחושה שמצוידת בבעל אוהב, 4 כלות, ובנים. 
    הרופאים כולם התאהבו בך ונלחמו למענך. מיכאל ושבע המופלאים, ניסן ודניאלה המדהימים, אך יותר מכולם הכלות שלך. ארבע כלות, ארבע לביאות שאהבו אותך כל אחת בנפרד וכולן יחד. לא עזבו אותך לדקה. 
    השבוע האחרון היה שבוע קשה, שבוע של פרידות, אי אפשר היה לראות, לשאת את העצב של אבא, הנכדים, הבנים והכלות. 
    הכלות שישבו איתך, כל היום וכל הלילה, החזיקו לך יד וליטפו. 
    אמא את זה את בנית. וזה שלך. 
    נתת הכל באהבה, וקיבלת באהבה. 
    בכל התופת הנוראית, אפשר היה לראות ולהתגאות במשפחתיות, באהבה, בערבות ההדדית שאת לימדת אותנו. 
    ברגע שהודיעו לנו שהמחלה יצאה מכלל שליטה, היה קשה מנשוא. ישבתי מולך ואת בקור רוח אמרת לי: הכל בסדר, זה לא סוף העולם, זה דרך העולם. ואז ההוראות, וההנחיות שכל כך מאפיינות אותך. 
    עניינים אישיים שלא אפרט.
    תישארו מחוברים ואוהבים כל המשפחה... תפתחו ותייצרו... תשמור על עין יהב... תקחו אותי לראות את השטחים, הגידולים.
    חייבים לחזק את המושב אמרת. 
    אמא, האמנת בנו. האמנת בי. תמיד נתת את ההרגשה שאני יכול הכל, וזה תמיד עזר. 
    אני רוצה להודות בשמך, ובשמנו לחברים. לשבע כהן המופלאה, לד"ר מיכאל המופלא, לשכנות היקרות שלך, שהיו לנו למשפחה כל השנים. 
    ולרינה טנא, שהיא החברה, שהיא האחות, שהיא האמא השניה שלנו. רינה שנישקה אותך מיליון פעם בשבוע האחרון. 
    ובסוף בסוף לגיבור האמיתי, לאבא שלנו. אבא, כמו שתמיד אמרתם לנו, החיים זה מעשים, ולא דיבורים. אתה הראת דוגמה אישית יוצאת דופן. הראת אהבה, חברות ואחריות. מי שלא ראה את הקשר, המחויבות שלך לאמא, לא יאמין למה שנספר. לא עזבת את אמא לדקה אחת. גם בלילה האחרון, התעקשת לישון לצידה במיטה, לחבק אותה. אין לנו מילים להודות לך. אבא הראת לנו דרך ארץ, דוגמה אישית, לנו ולנכדים, דוגמה שכל אחד, כל אדם יכול לקחת ולאמץ. אתה הגיבור שלנו. 
    אמא, הגעת בשקט, לפני 55 שנה. איש במושבים, בקיבוצים, בחקלאות לא ידע מי את. בנית מפעל חיים מדהים, בנית משפחה למופת, הגשמת את כל החלומות והיום את נפרדת, כשכולם יודעים מי את. בכל המושבים, בכל הקיבוצים, בכל החקלאות. כל הנהגת ההתישבות והחקלאות כאן מצדיעה לך. יחד עם כל משפחתך, כל חבריך, באהבה ענקית ומחויבות להמשיך.

    מאיר צור / בן 


    תקוה שלי,
    בספר שהענקת לי לפני שנים, שיצא לאור ביובל לעין יהב, מופיעה בעמ' 161 כותרת צנועה שאיננה הולמת את התוכן הכפוף לה: עוגיות בריאות. ליתר דיוק: ממתק גן העדן של תקווה צור. תענוג הנמס בחך ברגע המפגש איתה...
    עוד לא נולדה האשה, זולתך, שהצליחה לייצר מהמרשם הזה את המקור. משום שגם אם תאמץ בקפידה את כל ההנחיות שהמתכון הזה כולל, יהיה חסר שם מרכיב אחד קריטי, שאותו לא ניתן לתרגם להוראה במרשם: הנשמה היתרה והאהבה מהסוג השמור רק לך. לכן כל ציפייה להפיק את הדבר האמיתי נדונה מראש לכישלון. 
    ממרח התמרים המרוח בנדיבות, שפע הצימוקים ואגוזי המלך המקופלים בבצק החמאה הנימוח, המדושן באבקת סוכר הם הייצוג של תמצית דמותך. 
    כזו את, תקוה: צנועה כמו הכותרת שנתת למתכון. וכמו אותו מעדן, כל מי שבא עמך במגע ראשוני התאהב מיידית. וכן, גם בך ובקשר עמך יש משהו ממכר... 
    באורח חייך את מגלמת טוב לב צרוף. אשה של חסד, שכל מעייניה נתונים לזולת ולשלומו. מהר מאוד התעניינות בהרגשתך מוחלפת בדרישה במצבו של השואל. את לא העניין, הפוקוס הוא במי שמולך. 
    בעת מבצע 'צוק איתן' היית מוטרפת מדאגה לרון, נכדכם הבכור, שזו הייתה לו טבילת האש כקצין טרי. גם מתוך המצוקה הגדולה ההיא, מיהרת לעשות סבב טלפונים לכל מי שעשוי להיות לו בן או נכד ברצועה, כדי לגלות אמפתיה ולשלוח חיבוק מחזק.
    מהותך מכילה מנות גדושות של חמלה. ולא רק כלפי בני האדם. חסת וריחמת גם על העכברים שעליהם נוסו התרופות שפותחו עבורך. לו היה הדבר תלוי בך היית מעניקה להם חנינה ובלבד שלא יסבלו. 
    על התאוריות, הבדיחות והסיפורים בדבר יחסי כלות-חמות, לא שמעת מעולם. הכלות הנפלאות שלך, שנושאות אותך על כפיים, שונות זו מזו, אך את שומרת אמונים, גאה ומרעיפה על כולן אהבת-נפש. הלויאליות למשפחה היא אבן דרך איתנה בתפיסתך והיא, יחד עם המטען שמוטי הביא איתו והזוגיות המיוחדת במינה שלכם, שבנתה משפחה לתפארת, שרבים מתקנאים בה.  
    לו היה נכתב ספר שאת הגיבורה שלו, העורך היה מחזיר את כתב-היד ואומר למחבר שהתיאורים מוגזמים. שזה לא נשמע אותנטי ושצריך לכתוב מחדש... 
    באת לעולם, תקוה, חמושה בלב אלסטי, בעל מרחב בלתי מוגבל, שבתוכו שוכן בית מלאכה לייצור אהבה. לכן אין פלא שאף אחד לא חש כי הוא בן חורג שלך. כששואלים אותי מה הקשר ביני לבין תקוה, תשובתי הקבועה והטבעית: היא האמא הלא ביולוגית שלי...

    נעמה אגוזי / חברה.  


    תמונה - תקווה עם הנכדות צילום: נטע אור

    תמונה - תקווה עם הנכדות צילום: נטע אור


    תקווה והנכדות. צילמה: נטע אור 

    תקוה, עדיין לא בזמן עבר--- עדיין רוצה לדבר אל תקוה עכשו – כל-כך חיונית, כל-כך נוכחת. רוצה לדבר אל תקוה כפי שדברתי אליה ביום-הולדת האחרון שלה בקיץ שחלף.

    שאלתי – מה יש באישה הזאת, שכל מי שפוגש בה – פשוט אוהב אותה, ומי שמכיר יותר – אוהב עוד יותר.

    האם זה מאור הפנים?  טוב-הלב, החריצות, תבונת הכפיים ויכולת הארגון שלה להשליט סדר ונקיון בכל סביבותיה – סדר פיסי וסדר ונקיון רוחני המשרה סביבה בטחון ורוגע !

    האם שמחת החיים שלה? הנפש הפשוטה, הלא מסובכת, האמיתית כל-כך?

    הסקרנות לסביבתה, ההתעניינות הכנה באנשים? הבקיאות בכל המתרחש במשק, בנעשה במפעל המשפחתי, בחיי הבנים, הכלות וגדוד הנכדים והנכדות,  בגאווה העדינה שהיא חשה בבני משפחתה הענפה, ובכשרון שלה להעניק לכל אחד ואחד מהם את מה שמתאים לו בדיוק – באיזה מין שקט מיוחד!

    ואכן נכון לראות בסיפוק גדול את -  שיחד עם מוטי -הקמתם בנים ונכדים – בני אדם בעלי יכולת ואנושיים במלוא מובן המילה.

    בשנים האחרונות נוכחנו גם ביכולת העמידה שלה בכל סבל, מבלי לרחם על עצמה ולקבל כל קושי ולהמשיך לאהוב את החיים.

    אין בה כלל העמדת פנים. לא פוזות ולא זיוף. הכל אמת!

    נעים להיות איתה, לבוא לביתה ותמיד להרגיש רצויים – ומוטי כמובן לגמרי בעניין!

     ותרשו לי בבקשה לקרוא פסוקים אחדים מספר משלי שאין ראויה להם מתקוה. וכמו שנכתבו לפני 2000 שנה – מתאימים לה כיום.

    הספד לתקוה צור: אשת חייל מי ימצא

     

    נטע צור / שכנה וחברה 


     

    תקוה אהובה

    בכמה הזדמנויות אמרתי לך שאת אישה מיוחדת ומשמעותית בחיי! הייתה לך הילה שעטפה אותך והקרינה לסובבים חום, אהבה ואנרגיה חיובית.

    ניחנת באינטליגנציה ריגשית גבוהה במיוחד. בכישרון המיוחד שלך יצרת קשרים טובים ביותר עם סובבייך וטווית קשר שאין שני לו עם ארבעת כלותייך.

    מערכת היחסים הייתה הדדית, מלאה אהבה, יחסי אמון, הערכה ונתינה אינסופית.

    היית סבתא מסורה! הקשר שבנית עם הנכדים היה מקסים : ליווית אותם, נתת עצות, חיזקת, ליטפת והרעפת אהבה וגאווה בכולם.  כל כך נוכחת בכל אחד ואחת...

    אחת עשרה שנים נלחמת במחלת הסרטן והיית מושא הערצה לסובבייך. התמודדותך עם המחלה לאורך השנים הדהימה את הרופאים. כוח הרצון לחיות והחשיבה החיובית עשו את שלהם והיית השראה עבור אנשים חולים ומודל לחיקוי.

    את הדרך המיוחדת לא עשית לבדך. מוטי המדהים ליווה אותך ותמך בך ונלחם יחד איתך לאורך השנים ולא וויתר עד הרגע האחרון.

    לפני מספר ימים, התבשרנו שאין עוד דרך להלחם במחלה הארורה. הגוף נכנע לגרורות ולנו נותר להנות מהזמן שנשאר. השתדלנו להביא אותך הכי מהר שאפשר הביתה.  לא העליתי בדעתי שהפרידה והדעיכה תהיה כל כך מהירה...

    אנחנו מלאי הערכה לצוות הרפואי שליווה אותך כל הדרך עד הסוף המר. אתם הנחמה היחידה שהייתה לנו בכל המחלה המקוללת הזו.

    שבע וד"ר מיכאל , הליווי והתמיכה שהענקתם לנו היו לנו עוגן חזק ויציב. תקוה כל כך סמכה עליכם...

    בתקופה האחרונה הייתם זמינים לנו בשעות וימים לא שגרתיים, כמה פעמים ביום... תמיד הייתם בשבילה, בשבילנו...

    היה לנו טלפון ישיר לד"ר דניאלה ופרופ' ניסן. הרופאים התאהבו בך!

    מערכת היחסים שלך איתם הייתה כל כך אישית ומיוחדת.  פרופ' ניסן שניתח אותך את כל הניתוחים, בכה כשבישר לך שלא נותר עוד מה לעשות, ואת, באצילות נפש, לא איבדת עשתונות, את בחרת להודות לו על כל מה שעשה למענך ובשבילך כל השנים.

    עם דניאלה גם היה סיפור אהבה. את החולה היחידה שהיא הזמינה והכניסה לביתה ולמרות שסיימה את עבודתה ויצאה לתקופת לימודים, לפני מספר חודשים, היא שמרה איתנו על קשר, הסתמסה תכופות, התקשרה וייעצה בכל שאלה והתלבטות והמשיכה ללוות אותך עד הרגע האחרון.

    לפני שלושה ימים שאלת אותי, לאחר שהזרקתי לך מורפיום, האם את מקבלת משהו מרפא.... הסתכלתי בעינייך ובכאב וצער עמוק השבתי "לא" לצערי, אין תרופה לרפא אותך, את מקבלת משככי כאבים בלבד...

    כל כך צר לי שלא מצאנו לך את פרח לב הזהב...

    אני מבטיחה לקיים את כל בקשותייך ומשאלותייך ושנשאר כולנו מלוכדים וחזקים.

    את תחסרי לי מאוד!

    גלית צור / כלה 


     

    תקוה חברתי הטובה

    חודש ימים עבר מאז לכתך וכל בוקר אני מתעוררת עם מועקה בלב עם הידיעה שאת אינך.

    היית  לי כאחות,  חברה קרובה וטובה , אם לא התראינו כמה ימים, היית ראשונה להתקשר לשאול איפה אנחנו ומה שלומנו.

    יש דברים שלעולם לא אשכח, לפני שנים רבות חליתי ושכבתי במיטה באת לבקרני ישבת לידי וליטפת את ידי כמו אמא , זה היה לפני שנים רבות ועד היום לא שכחתי את היד המלטפת, כזאת היית אשה חמה עם לב רחב.

    אני זוכרת יום אחד לפני כ- 10 שנים לאחר הניתוח הראשון,  טלפנת מוקדם בבוקר ואמרת לי יש לי שתי בשורות לספר לך,  אחת רעה והשנייה טובה:  הרעה שהודיעו לי שחליתי בסרטן  והטובה שאצטרך לעשות רק הקרנות.  הדרך שבה סיפרת הייתה סימן לשנים הבאות,  שנים של טיפולים לצד חיים עשירים ושמחים,  של משפחה שהלכה והתרחבה, של עבודה ומעורבות בפיתוח המשק, לא שנית ממנהגך לארח את כל המשפחה בביתך לארוחות ששי ושבת כשאת מנצחת על הכל בעבודה קשה ובשקט.  ידעת לשמוח ולהתרגש ידעת לבלות וליהנות מהחיים, אהבת אנשים ואנשים אהבו אותך.

    רבים רבים זוכרים לך רגעי חסד קטנים. כי היתה לך חוכמת חיים פשוטה ובסיסית שעיקרה "אהבת אדם".   ערב ראש השנה היית שולחת עם מוטי לחברים סלסלות עשירות בכל טוב לשנה החדשה,  וכל יולדת במושב היית משמחת במזל טוב ועוגה.

    תמיד היית כשצריך עזרה.

    אישה של נתינה ללא גבול וללא תנאי

    אישה חמה נדיבה שביתה פתוח לכל.

    איפה נמצא אנשים כמותך.

    תקוה,  תחסרי לי מאוד

    יהי זכרך ברוך.

     

    שוש לוביש / חברה 


     


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה