דלג לתוכן העמוד

לזכרו של חג'י אסף 1943-2020

  • חגי אסף זל

    חג'י אסף ממושב עין יהב נפטר היום, 27 בנובמבר 2020 ,י"א בכסלו תשפ"א.

    חגי אסף מודעת אבל


    קורות חיים

    חג'י נולד ב 1943.9.20 בכפר מנחם למשה ובת שבע, אח לאורי וצביקה ז"ל.
    חג'י התחנך ב"מוסד" החינוכי של קיבוץ כפר מנחם. כחניך ה"שומר הצעיר" זכה להשתתף בפעילויות רבות שעיצבו את דמותו. הוא בלט מאוד ביכולותיו החברתיות, בהומור שלו ונחשב - מלך הכיתה.
    את שגי הכיר בכיתה י"א במסגרת מפגש בין הקיבוצים נען וכפר מנחם. התגייס לנחל המוצנח ולאחר השירות חזר לקיבוץ וניהל את ענף הפרדס.

    חג'י ושגי נישאו בשנת 1965 בכפר מנחם שם נולדו בנותיהם ענבל ושרון. חג'י חלם להיות חקלאי עצמאי, עם שדה משלו, שהעבודה שלו נושאת פרי ושיש ברכה בעמלו ולכן בחר לעבור עם משפחתו הצעירה לעין יהב.
    הם הגיעו לעין יהב בשנת 1970 וכאן נולדו הבנות סמדר ואורנה. באוקטובר 1973 במלחמת יום הכיפורים, כמו בכל מלחמות ישראל, חג'י גויס למילואים, והשתתף בקרבות הקשים שהתנהלו בתעלה. בין השנים 1980 – 1982 שימש חג'י כמרכז משק בעין יהב וניהל את המושב בצניעות שאיפיינה אותו. לאורך השנים פעל לבסס בעין יהב את חיי הקהילה, הערבות ההדדית והתרבות ועשה רבות למען יצירת מסורת יישובית חיה וערכית, כמו שזכר ואהב בקיבוצו. הוא היה מאושר מכך שבנותיו בחרו לחיות ולבנות את ביתן במרחבים חקלאיים-קהילתיים בערבה ומחוצה לה.

    חג'י היה איש משפחה למופת, גאה בארבע בנותיו, ארבעת חתניו, 16 נכדיו ונכדותיו ונינו. הוא זכה לראות את המשפחה גדלה, מחוברת, אוהבת וקרובה. אהבתו והפרגון הרב שהיו לו לשגי רעייתו היו מעוררי השראה כך גם צניעותו, נועם הליכותיו וחריצותו. לפני שנים ספורות חלה חג'י וטופל מאז בביתו במסירות רבה על ידי משפחתו ומטפלו.

    חג'י נפטר הבוקר בביתו מוקף במשפחתו. הוא יחסר למשפחתו האוהבת, לחבריו הקרובים ולקהילה בעין יהב. הלווייתו התקיימה היום בבית העלמין במושב עין יהב.

    חג'י ושגי אסף

    יהי זכרו ברוך!


     

    דברים לזכרו 

    אבא'לה שלנו החסון באדם.

    בסוף מסע חייך המיוחד, אנחנו יושבות לכתוב לך. כמה אנחנו אוהבות אותך, כמה אנחנו מוקירות אותך, כמה אנחנו אסירות תודה על הברכה שבורכנו בך, בך ובאמא.

    במשך כמעט שמונה שנים, ראינו אותך מתמודד בגבורה ובאצילות נשגבת עם המחלה הנדירה שפקדה אותך.

    באיטיות ובהדרגה נפרדת מעוד ועוד יכולות. כנראה זו הסיבה שהחזקת כל-כך הרבה זמן מעמד. איש עם יכולות-על היה כל כך הרבה ממה להפרד.

    כמו בכל חייך, גם בהתמודדות הזוֹ, דבר אחד הניע אותך יותר מכל- לא להטריח, לא ליפול לנטל, לא להדאיג, לא ליצור שום דרמה סביבך.

    הענווה שלך וההודיה התמידית שלךָ על הַיש, היא צוואתך החזקה ביותר עבורינו.

    קראנו לך אַבּוּלְבָּנַאת - האבא של הבנות... כמה אהבת והתענגת על מצבך המשפחתי כַּ"תרנגול היחיד בלול"...

    היית עבורינו סמל לחוסן, לחוזק פיסי ומנטלי, לְבֵּן-הַזוג הַאידיאלי, לָאַבָּא הַמקנה בטחון, לְסַבָּא שהוא מעטפת, שהוא ראש השבט, בלי הרבה מילים אך מלא עוצמה.

    זָכיתָ בחייך להגשים חלומות, לשאת את אשת חלומותיך, אהבת נעוריך, היפה בנשים.

    להקים איתה משק עצמאי, להיות חקלאי מעולֶה, להעמיד איתה משפחה אוהבת, כשכל ערכי-חייכם המשותפים פועמים בה.

    מילד שובב, חופשי, שמעביר את רוב זמנו על ערימות החול, הפכת לגבר יפה תואר, מסוקַס מִחוּץ ורַךְ מִתוֹךְ, צנחן גיבור ואדם של שלום, של עבודת-כפיים, של משפחה.

    חלומך להזדקן עם אמא עד גיל מופלג, תמיד יחד בַּכֹּל, הוא חלומך היחיד שלא תִזְכֶּה להגשים בעצמך.

    אבל אנחנו כאן, לא משאירות אותה ולו לרגע אחד לבד. בדיוק כפי שדמיינת – כך יהיה!

    אבא'לה כל חייך קמת עם הזריחה, נהנית כל-כך לראות את יְפִי העולם, להריח את ריחו הצַח של הבוקר, להריח את ריח האדמה, להרגיש אותה בין כפות יָדֶיךָ היפהיפיות, להתענג על הרגעים האלה של השקט והיופי.

    אנחנו משחררות אותך היום, אבא'לה, בלב מלא אהבה, שלם ובוטח. הכל יהיה בסדר!

    ודבר אחרון. בחרת לנו את הבית הטוב ביותר. כאן בעין יהב.

    כולנו מחוברות בלב ובנפש לבית הזה. אהבנו לגדול בּוֹ. אהבנו כל רגע.

     בבית הזה מצויים כל הפלאות. והפלא הגדול בו הוא האנשים.

     חלקם כבר מחכים לך בבית החדש שם למעלה...

    והשאר, מלווים אותך ואותנו כאן היום, ותמיד. ועל כך, תודתנו העמוקה.

     נוח על משכבך בַּשלום וּבַשקט המאפיינים אותך.

    שלך לעד בנותיך ואמא.

     


    שגי היקרה, ענבל, שרון, סמדר, אורנה, החתנים, הנכדים, המשפחה המורחבת, אהובים.

    אתכם בשעת פרידה מחג'י, אבי המשפחה עמוקת שורשים, איש אהוב ונערץ. איש מופת בישוב הארץ, בהגנתה, בהעמקת ערכיה הציוניים והאנושיים.

    איש שאישיותו ניזונה מחיבור לאדמת הערבה וכפר מנחם, ומאורם. מופת לחוזק, לצניעות, להאחזות באדמה, לחריצות, למשפחתיות, לאהבת האדם ולאנושיות מפעימה.

    חגי אסף הוא מהאנשים שהם חוד המחוג של מצפן חיינו. מי ייתן ויתווה דרך כולנו תמיד.

    חיבוק אהבה, תמיכה ונחמה מהשבט האשקלוני.

    רוני סופר


    ענבל יקרה
    אני משתתף בצערך על לכתו של אבא.
    היום בבוקר שנודע לי על לכתו של חג׳י, עלתה לי תמונה מוחשית, אחת מתוך התמונות שלמעשה עיצבו את נוף ילדותי, וברשותכם אני רוצה קצת להאריך ולהחזיר אתכם אחורה..
    התקופה, תחילת שנות השבעים, ערוץ אחד בשחור לבן, גיבורי ילדותנו מיקי ומוטי במדי מכבי תל אביב.  בערבה, הורינו, דור הנפילים שהקימו את המושב, עובדים מבוקר עד ליל, איתנו הילדים בעזרה הדדית ושיתוף.
    והנה, בחנוכה הקרב ובא מתארגן משחק כדורסל בין עין-יהב לחצבה.
    מיותר לציין שגם באותם ימים היריבות בין הישובים היתה רבה. המשחק התקיים בעין יהב על מגרש הבלטות המפואר עם קהל מעודדים רב שכולו ילדי עין יהב וילדי חצבה שהיו למעשה תינוקות. את השחקנים של עין- יהב אני לא מצליח לזכור מלבד חג׳י אסף אבל אני זוכר שבעיני כילד הם היו חזקים, כאלה שיכולים לזרוק אבטיח 10 ק״ג ל-10 מטר, להניף שקי רשת של בצל, ברוסים של עגבניות או שקי מלט בקלילות, לוחמים ביחידות הטובות ביותר שלחמו בקרבות ההרואיים בתולדות המדינה אבל ספורט וכדורסל ניראה להם בזבוז זמן ו׳עבודה׳ לבטלה.
    הגיע שעת  המשחק, חקלאי עין יהב מתייצבים בבגדי עבודה, ללא חולצות, רובם יחפים הרציניים שבנם עם גופיית סבא ונעלי עבודה ומולם חקלאי חצבה, צעירים יותר (קבוצת עין יהב הורכבה מקשישים בני למעלה משלושים), עם נעלי ספורט ובתוספת של 2 שחקני חיזוק בלונדיניים יפים וגבוהים עם מכנסי ספורט נוצצים.
    המשחק מתחיל, חקלאי עין יהב עדיין לא הבינו שבמשחק כדורסל צריך לרוץ להקפיץ ולקלוע בו זמנית ונבחרת חצבה המתוגברת החלו לקלוע ולהוביל, טקטיקות אחרות של עין יהב מתחום ההאבקות ושיפוט מקומי אוהד לא עזרו ולמחצית ירדנו בפיגור דו ספרתי . גם כילד הבנתי שהמצב קשה והתבוסה בפתח אבל אז החל חג׳י אסף לקלוע מרחוק (עדיין לא היה ניקוד לשלשות), הוא קלע סל ועוד סל ועוד סל ועוד אחד וזכור לי במיוחד אותו רגע בו חג׳י עולה מחצי מגרש וקולע את סל הניצחון שניות לפני הסיום וכך הוא ייזכר אצלי לנצח כגיבור, גיבור ילדותי.

    אנשים כמו חג'י וההורים היקרים שלנו אלו שהלכו לעולמם ואלו שייבדלו לחיים ארוכים, הטמיעו בנו את האמונה בבלתי אפשרי, היכולת לנצח בחיים, בחקלאות וגם בכדורסל, העקשנות להמשיך ולנסות ולא לותר, האמונה בעבודה והערבות הדדית. האהבה למשפחה לערבה הטיולים ואימוני השחייה כל אלו ועוד מרכיבים את נוף ילדותי ואותם אוריש לילדי

    אמיר אורן / עין יהב


    לחגי אסף

    וגם הציפרים...

    אני יודע שימי החסד כל כך ספורים

    ואחר כך, לאט לאט, החל מגיל עשרים

    כבר תזדחל בגידת הגוף והשרירים

    ומה שיישאר אולי אולי, אולי רק השירים

     

    אני יודע שמי שלא חולם אין לו עתיד

    שהמוכר והנדוש לא בהכרח ידיד

    שהחדש, הלא נודע, עוד את ליבי ירעיד

    שאחרי אביב וקיץ - יבוא הסתיו תמיד

     

    וגם הציפרים

    זמן מעופן קצוב למעלה בשחקים

    לפני שהן נופלות כמטאור כבה

    למטה אל הסלעים האפורים

     

    אני יודע שהשחיקה והשגרה

    הם סם המוות לחיים של יצירה

    ואם מה שיקרה, הוא מה שכבר קרה

    מוטב תבוא ותטלטל אותי הסערה

    להתרומם עם מחי-כנף,  לפתוח את הלב

     

    אני יודע שיפי שדות וכרם מלבלב

    גם בזמנים טובים, הכל עובר חולף

    יתנו מרחב לנשום, לדחוק את הכאב,

    להתרומם עם מחי-כנף, לפתוח את הלב

     

    וגם הציפרים

    זמן מעופן קצוב למעלה בשחקים

    לפני שהן נופלות כמטאור כבה

    למטה אל הסלעים האפורים

     

    אני יודע שהשיר מאיר כמו קרן אור

    איתו לעוף אל יופי, עם ניצוצות אין ספור

    אל אהבות שרחקו איתו אפשר לחזור

    להתעלות עם הצלילים, כמו מעוף ציפור.

     

    אך גם הציפורים

    זמן מעופן קצוב למעלה בשחקים

    לפני שהן נופלות כמטאור כבה

    למטה אל הסלעים האפורים

     

    וגם הציפורים

    זמן מעופן קצוב למעלה בשחקים

    ומה שישאר – אולי אולי אולי

    רק השירים – וגם הציפורים.

     

    לחג'י – אח יקר , אורי אסף / יבנה


    אצלנו בבית קראנו :חג'י באבא.

    בזכותו הגענו לעין יהב (1972)

    בכל שירות מילואים חג'י היה משכנע את שלמה להגיע ולחיות בעין יהב.

    זכור לי ביקור שלנו בביתם: שגי עם התינוקת סמדר על הידיים, חג'י נלהב ומשכנע.

    לימים פרצה מלחמת יום הכיפורים (1973). שלמה נשאר ביחידה לארגן ולעשות ביקורי ניחומים.

    השדה היה בשיא הקטיפים. שחרר את חג'י כדי שייקח  אחריות על השדה.

    הייתי עם שלושה ילדים ולא היה פשוט. חג'י נרתם עם כל הלב וצלחנו את העונה.

    יהי זכרו ברוך.

    מירי חרמוני


    החברים מהמילואים מגדוד 66 של הצנחנים כותבים:

    חגי אסף – חג'י קראנו לו היה מראשוני מחלקת מרגמות בגדוד 66 ואהוב על כולם.

    בכל פעם של אירוע באילת העדפתי לנסוע במכוניתי כדי להיכנס אצלו בעין יהב.

    ותמיד לקח אותי/אותנו לסיור בשטחי עבודתו.

    עם ידיו החזקות, הראש הטוב וחריצותו המדהימה עשה נפלאות.

    אני אבל על חבר טוב.

    יהי זכרו המבורך לעד.

    מיכה נפחא

    חג'י שני מימין, ליד החלון. מתוך הכתבה באתר אגד>>


     


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה