דלג לתוכן העמוד

לזכרו של אליק טל 1953-2020

  • אליק טל

    אליק טל מודעת אבל


    קורות חיים 

    אליק נולד בשנת 1953 בקוצ׳ין שבהודו, הצעיר מבין אחיו: יצחק ז״ל, מודי ודוד. לרחל ואליהואי  יוסף. טרגדיה פקדה את המשפחה בזמן שאימו הייתה בהריון איתו ואביו נרצח עוד בקוצ׳ין. אליק נקרא במקור אליהואי (אליהו) על שם אביו.

    המשפחה החליטה לעלות לישראל ועלתה לארץ עוד ב-1953, כאשר אליהו הקטן היה רק בן חצי שנה (לימים טען שבכלל לא בטוח שהיה בן חצי שנה אז…אחת הדודות טוענת שהיה בן שנתיים).
    בהיותו תינוק סבל מתת תזונה והיה מאושפז במשך חודשים ארוכים.

    המשפחה התיישבה במושב תעוז שבמטה יהודה ועסקה בחקלאות, בענף הלול בעיקר. האם נישאה בשנית ונולדו רמי, הרצל ז״ל ודליה.

    אליק גודל בילדותו על ידי סבתו בנבטים ואחר כך שהה בפנימיות במשך תקופות ארוכות, כאשר אמו שהייתה מטופלת בילדים רבים לא יכולה הייתה לגדל אותו.
    את לימודיו סיים במקווה ישראל והתגייס לנח״ל שם היכירו הוא וגילה בזמן שהיה מ״כ בהיאחזות מורג, שליד רפיח.

    אחרי הצבא אליק התחיל לעסוק בחינוך בתחילה במקווה ישראל שהכיר מתקופת לימודיו, שם היה מדריך נוער ועשה חייל. הילדים העריצו אותו ותחת ידיו עברו כמה קבוצות קשות במיוחד. בשנת 1977 נישאו אליק וגילה והתגוררו במקווה ישראל שם נולדו עדי וינון. אז גם שינו את שם המשפחה לטל. בשנת 1982 עברה המשפחה לכנות, שם אליק קבל תפקיד של מנהל פנימיה.
    חינוך נוער היה בשבילו יעוד.

    אליק התחיל ללמוד ואף לימד מוסיקה במשך תקופה. הוא אהב מוסיקה מאד, פרט על גיטרה ושר באותה תקופה במקהלה של אפי נצר.
    בכנות נולדה נופר.

    אליק טל

    בקיץ  1986 הגיעה אליק ומשפחתו לעין יהב, כיוון שאליק התגעגע לעסוק בחקלאות ונראה היה לו כי הערבה היא המקום המתאים לכך. 

    בעין יהב עסקה המשפחה מספר שנים בחקלאות. אליק שאף תמיד לעבוד בצורה עצמאית ולחיות על פי אמונותיו. 

    בשנת 2006 בהיותו בן 53 בלבד, אובחן כחולה אלהיצמר. לאחר תקופה של כמה שנים בבית ועם עובד זר, אושפז במחלקה סעודית בתחילה בדימונה ומאוחר יותר כשחלה התדרדרות נוספת  במצבו והפך להיות סעודי מורכב, בנאות השרון בפתח תקווה. 

    אנשים שזוכרים את אליק הכירו אותו כאדם טוב בצורה יוצאת דופן, אוהב אדם וילדים במיוחד בעל ערכים ואיש חינוך מיוחד במינו. כמה חבל שלא זכה להכיר את נכדיו, כיוון שהיה יכול להיות סבא נפלא, כפי שהיה אב מסור במיוחד .

    אליק נפטר בשנתו אור ליום חמישי, 10/12 , כ"ד בכסלו תשפ"א. 

    משפחת טל


    לזכרו

    אליק וגילה

    איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא...

    אתמול אמרתי, שלאליק היה רק צד אחד, ופתאום הבנתי שזה אמנם כך. 

    לרוב האנשים יש כמה צדדים, שמתגלים בהזדמנויות שונות.

    לרוב האנשים יש כמה פנים, בתלות במצב הרוח, בעייפות, או בהתנהגות האחרים.

    לאליק היה רק צד אחד, רק פן אחד. 

    היה מישהו שאמר לי פעם: אליק היה הבן אדם הכי טוב שהכרתי… 

    ואני יודעת שיש הרבה אנשים שהוא נגע בהם וכך חשבו.

    הייתה לו ילדות לא קלה בכלל, ילדות של מחסור ושל קשיים. משם הוא צמח.  באיזה שהוא שלב, הוא החליט לקחת את הקשיים ולצמוח מהם למקום אחר.

    בנפשו היה איש חינוך. במקווה ישראל הוא היה מדריך מסוג קצת אחר. כשחזר ממילואים - קודם כל הלך אל החניכים והם קיבלו אותו כמו שמקבלים זמר רוק נערץ. 

    נתנו לו קבוצות שאחרים לא הצליחו להתמודד איתם. האכזבות שלו היו, כאשר לא קבלו את דעתו, כאשר אחד החניכים שרף שלא במתכוון עגלת כותנה, במקום לתת לקבוצה לשלם על הנזק בעבודה משותפת, האספה הפדגוגית החליטה לסלק את החניך מהפנימיה - והדבר גרם לאליק בסופו של דבר לעזוב את המקום. עד כדי כך החינוך היה חשוב לו. 

    למרבה הצער, אבדנו את אליק כבר לפני שנים רבות. האדם הזה, טוב הלב, הצנוע, הנדיב, השמח בחלקו, האוהב, כבר שנים רבות שלא קיים. 

    כבר לפני למעלה מעשר שנים, כשנופר באה אלי בוכה  ואמרה: "אני מתגעגעת לאבא השלי", בשעה שאליק ישן בחדר ליד, ידעתי שהוא כבר איננו. 

    והיום הוא סוף סוף מוצא מנוחה.

    גילה / אשתו 


     

    אבא,
    כל מי שמכיר אותי מעט מעבר להיכרות שטחית יודע כמה אתה יקר לי, כמה הארת לי את תחילת דרכי באור גדול, כמה היית עבורי דוגמא ומופת.
    הייתי כל כך רגילה להשען עליך, ואף פעם לא הודתי, אף פעם לא אמרתי לך כמה אתה משמעותי וחשוב, ולפני 15 שנה האדמה רעדה לי מתחת לרגליים ומהר מאוד כבר לא היית פה.
    בילדותי היה לי גיבור על אחד: סופר אבא.
    הייתי בטוחה שבהגרלת האבות אני זכיתי בפרס הראשון, תמיד הייתה לך סבלנות אין קץ, להכיל את הבעיה הכי קטנה כגדולה, לרוב היה לך פתרון אבל גם כשלא היה, הייתה לך במקום נחמה והכלה להציע.

    הזכרון הכי חזק שיש לי ממך זה טוב הלב, אהבת אדם, חיות וטבע, אם פגשת חיה עזובה תמיד היה מקום בבית עבורה, אם פגשת אדם עזוב תמיד היה לך מקום בלב עבורו. 

    אני מקווה שאצליח לגדל את רוני בתי באותה הכלה וסבלנות שבה גידלת אותי.
    ואני מקווה שסלחת לי אבא, שלא הצלחתי להגן עליך ונשארתי חסרת אונים אל מול המחלה שלך.

    אבא, יום השחרור שלך הגיע, מקווה שהנשמה הדואבת מצאה מרגוע.

    בתך האוהבת, 
    נופר.

    צילום משפחתי


    אליק ועדי 1978

    אבא

    חיית חיים שהם יותר קשים מהמוות. דרכך בשנים האחרונות הייתה גהנום עלי אדמות.

    ועדיין, אני לא אתן למחלה הארורה שכילתה כל חלקה טובה לנכס גם את רגע הפרידה ממך.

    היום אני קוברת את המחלה ונוצרת את דמותך. את האדם והאבא שהיית. 

    אני לא אשכח, ששמרת תמיד במכונית ליד ההגה כסף קטן, כדי שאם יקרה בדרכך מקבץ נדבות יהיה לך מה לתת. על אותם אנשים היית אומר שמי שמגיע למצב בו הוא מקבץ נדבות, צריך לתת לו. 

    הנתינה והעזרה למי שזקוק לה היו נר לרגלייך. לא מתוך נימוס תרבותי אלא מתוך חמלה אמיתית ונדירה, שמעולם לא פגשתי כמוה. 

    ומה לגבי הכישרון? כשרון הנגינה, היכולת לנגן בכל כלי שיפול לידיך, קול הבס הנדיר.. אנחנו עוד מחכים לצאצא, שיתגלה בו משהו מהיכולות האלו. 

    אני יכולה עוד להכביר במילים על תכונות פלאיות שהיו לך - זכרון פנומנאלי, חוט ניווט מזהיר, האיתנות הפיזית, יכולת הכתיבה...

    אבל אסיים ביכולת המופלאה מכולן, שלוותה אותך עד שביב ההכרה האחרון - היכולת להיות נאמן לעצמך. 
    גם בימי המחלה, מעולם לא כעסת, רדית, האשמת או אבדת עשתונות. נשארת אדיב ואצילי. כמו בחייך, כך במחלתך ובמותך. 

    תודה אבא, על מי שהיית וסליחה על שלא היינו לצידך ברגעיך האחרונים. 

    עדי / בת



    אבא שלי היה וימשיך להיות סמל של כוח ובריאות גופנית ונפשית עבורי. הפריבילגיה הזו - להיות הבן של אבא כזה נלקחה ממני כבר מזמן, לפני חמש עשרה שנים בערך, כשהמחלה שבה הוא חלה לקחה ממנו את כל מה שהוא היה באמת והפכה אותו למישהו אחר, מישהו שהוא לא באמת אבא שלי. 

    ביום חמישי בבוקר ראיתי אותו שוכב ללא רוח חיים, לאחר שנפטר, בבית החולים וברגע הזה קיבלתי את אבא שלי חזרה - את האבא שהכרתי. 

    לכן, אני לא הגעתי לפה היום כדי להיפרד מאבא שלי, אלא כדי להגיד לו שלום,

    ברוך שובך לחיים.

    ינון / בן

    אליק וינון


    תלמיד במקווה ישראל  וצבא שנות השבעים 

    מקווה ישראל

    צבא


    משפחה - שנות השמונים

    פסח 1980

    מקווה ישראל


    כנות 1984

    עם נופר אפריל 1986


    1987

    חתונה של דפנה 1987


    אלי טל איננו למעשה איננו הרבה שנים ובכל זאת קבלת ההודעה על מותו של אלי תפסה אותי ולא חדלה מלהציף אותי רגשית באופן מפתיע ואחר.
    איבדתי כבר חברים קרובי משפחה ואת שני הוריי.  דבר מותו של אלי, המדריך שלי במקווה ישראל לא הניחה לי ויצרה אצלי חלל עמוק ועצב רב לא מובן ומפתיע ואוליי בעצם לא כל כך מפתיע.  ב-1976 הייתי ילד צעיר סקרן בעיירת הפיתוח דימונה מבית חם ומלא אהבה ובכל זאת רציתי להתנסות לחוות חיים אחרים, מהמדבר בעיר דימונה למרכז הארץ הירוק במקווה ישראל. 
    אלי קיבל אותי ואת חבריי בפרק זמן גורלי משמעותי בהתפתחות שלנו. היו אלה שנות נעורינו עמוסות בחוויות  שעיצבו אותי/אותנו יותר מכל פרק אחר בחיינו. אלי היה האבא של כולנו, המורה, המצפן המוסרי, העולם הרוחני, האינטלקטואלי והתרבותי שלנו ואני רציתי לשתות מהשפע שאלי הרעיף עלינו בכל יום בכל דקה. רציתי להיות כל מה שאלי גילם בתוכו - איש חינוך ותרבות. כשאלי החזיק בגיטרה החזקתי גם אני בגיטרה, הצצתי לספרייה בביתו ורכשתי לעצמי ספרי שירה ופרוזה, הייתי חבר במועצת התלמידים, מדריך תיירים במקווה ישראל, חבר בלהקת המחול, ילד מקהלה, שחקן בחוג לתיאטרון ופעיל בכל פעילות תרבותית מקבלות השבת, ערבי כשרונות ועד למסיבת הסיום, על הבמה ומאחוריה.
    אלי השפיע כל כך על עיצוב דמותי שהיה ברור שאעסוק בחינוך ובתחום התרבות עד כדי אימוץ דרכו כדרך חיים ומקצוע, שאני עוסק בו עד עצם היום הזה. 

    נכון, למדנו חקלאות במקווה ישראל אבל אלי דאג לדבר החשוב ביותר שמערכת החינוך היום שכחה מזמן, להיות חונך, לראות כל אחת ואחד מאיתנו בגובה העיניים להעניק לנו תשתיות לחיים האמיתיים של ערכים, אהבת האדם, אהבת הארץ וסקרנות אין סופית לכל מה שטוב ויפה.

    תודה לך אלי טל שהיית נוכח בחיי ומותך מזכיר לי יותר מתמיד את מורשתך שבאה ממקום של צניעות אהבה חמלה ואנושיות אין סופית.  נוח בשלום.

    שמוליק יפרח / תלמיד


    אלי טל  היקר 
    כותבת לך מס' מילים אותה ילדה שבאה מגדרה למקוה ישראל ולשמחתי אתה היית המדריך שלי
    התבגרתי והרבה דברים כבר שכחתי.
    ולכן לא זוכרת איך קיבלת אותי 
    לא זוכרת הרבה דברים או אנשים
    אבל שני דברים זוכרת וזוכרת היטב:
    את הלחץ של היום הראשון מה ואיך יהיה לי בפנימיה עבודה מלווה בלימודים
    ואותך - אותך לא שכחתי לרגע 
    אלי, האיש שליווה אותי במשך 3 שנים
    האיש הרגוע השליו הטוב האיש עם הגיטרה
    איש חינוך שמלמד מהי אהבת האדם והארץ האיש שעושה הכל באהבה ואתה שהשפעת עלינו בתקופה כה משמעותית בחיינו.

    לא יודעת אם זה היה החזון שלך - אבל מה שבטוח הצלחת בענק  ועל זה משפחתך יכולה להיות מאוד גאה בך.
    מה שנותר זה להגיד המון תודה על שנים נפלאות שהיית תמיד בשבילנו .

    תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

    אתי שמעוני (חדד)  / תלמידה 
    מחזור נ"ט מקוה ישראל 
    ינואר 2021

     


    אפריל 1988

     

    חקלאות

    עין יהב 1987-1988

    יולי 1987


    זכרונות

    גילה יקרה,
    מאוד הצטערנו לשמוע על מותו של אליק ז"ל, אדם יקר מאוד.
    אכן הוא היה אדם "מענטש"בכל המובנים. עדין נפש, ביישן, נחבא אל הכלים, אדם ישר והגון, אוהב אדם. בעל כשרונות מוסיקליים, שר ומנגן בגיטרה במקהלה בעין יהב. ננצור את זכרו תמיד.

    גילה יקרה, שתהני מהילדים ומהנכדים, הרבה שמחות ובשורות טובות, אמן.

    יאירה ספיר /ידידה תושבת הערבה לשעבר 


    אליק היה המדריך שלי במקווה ישראל.

    אליק היה בן אדם משכמו ומעלה הוא עצב את מי שאני היום, הוא החדיר בי ערכים וזה איתי לכל החיים. 

    אני גרה בלוס אנג'לס והיה לי כל כך עצוב לשמוע שהוא נפטר. אני מבינה שהוא היה חולה כמה שנים לפני כן. 

    תשמרי על עצמך ומשפחתך ותהיו חזקים. 

    מיכל / תלמידה במקווה ישראל


    גילה יקרה.
    הצטערתי לשמוע על מותו של אליק ז"ל.
    אני זוכרת אותו לטובה בתקופה שהיה נהג אוטובוס במועצה,את היחס החם והנעים שלו לתלמידים.תמיד עניין אותם בחידות טריוויה ואעשיר את עולמם.
    יהי זכרו ברוך

    אפרת שחר / עין יהב

     


    גילה- קראתי את הדברים המרגשים שכתבתם על אליק. מצער אותי שבעין יהב כמעט לא הכירו את האיש המיוחד שהיה.

    הייתי בועדת קליטה שבאה לראיין אתכם בכנות, ואני זוכרת איזה מעמד היה שם לאליק. כמה מצער שבגיל צעיר כל כך נפגע מהמחלה האיומה הזאת ונפרד מכם.

    שולה אוטיקר / עין יהב

     


    מקווה ישראל

     

    1970 - מקווה ישראל 

    1970 מחזור מט מקווה ישראל


    נהג במועצה

    עם המשפחה של שיך פרחן


    טיולים

    19042000

     


    במלאת שנה לפטירתו

    גילה ומשפחה יקרה ❣
    תודה רבה שאת מזכירה לנו את אלי שלנו,
    האיש שעיצב את חיינו ,ולא זכה להיות נוכח בחיי אהוביו,
    ולראות איך מפעל חייו קם על רגליו.
    מדריך משכמו ומעלה ,
    דבר שאינו ברור מאליו.
    ומי כמונו יודע עכשיו ,שכאשר יש בן זוג טוב שתומך ומחזק ,אנחנו פנויים לעזור לאחר.
    גם את שותפה סמויה להצלחה שלו איתנו ,ושותפה פעילה להקמת משפחה מדהימה לצד המחלה.
    מאחלת לך הרבה שנים של אושר ובריאות לצד אוהבייך
    . אתם בליבנו תמיד ??

    נילי / תלמידה במקווה ישראל 


     


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה