דלג לתוכן העמוד

לזכרה של ציפי גדיש 1947-2021

  • ציפי גדיש זל

    מודעת אבל - ציפי גדיש


    ההלוויה התקיימה ביום ראשון, 22.8.21, י"ד באלול תשפ"א בשעה 18:30 בבית העלמין בעין יהב.


    קורות חייה 


    היום, יום ראשון 22.8.2021 י"ד באלול תשפ"א, אנו נפרדים מחברתנו היקרה ציפי גדיש. 

    ציפי נולדה ב – 16.11.1947 בכפר ויתקין להוריה רחל ומאיר פרקר, אחות לצבי ושלומית. הייתה הנכדה הבכורה של כפר ויתקין ומגיל צעיר שימשה כחברה בוועדות שונות בכפר, הדריכה בתנועת "הנוער העובד והלומד" ובגיל 16 נחשפה להתיישבות בערבה וכבר אז החליטה ששם יהיה ביתה.
    לאחר שציפי ועוזי הפכו לזוג, עוזי לחץ עליה לצאת ללמוד משהו מעשי שיתאים לצרכי עין-יהב.
    ציפי סיימה לימודי גננות-מורות בסמינר וב-1966 התגייסה לצה"ל ליחידת מורות גננות והייתה הגננת הראשונה במושבוץ עין יהב .
    ב- 1967 נישאה לעוזי והקימו את משפחתם ביישוב הקבע .

    לעוזי וציפי נולדו 4 ילדים: דרור, עידן ז"ל יהלי ומעיין.
    ב – 12.7.1997 נהרג בנם עידן בהתרסקות מטוס אולטרלייט, בעת מעקב אחרי אקלום הראמים.

    במשך השנים שימשה ציפי בתפקידים שונים: רכזת חינוך גנים, וועדת חינוך אזורית, מזכירת מרכז משק, אחראית על פיתוח ובינוי במשמרת חטיבה אזורית, חברת מרכז תנועת המושבים, דוברת יחידות חילוץ בארץ.

    ציפי כגננת - צילום אברהם קדם (קקטוס)

    ציפי ועוזי הקימו בחצרם מתחם אירוח לתפארת וציפי נהנתה מאד לארח וליצור קשרים עם אנשים מכל הארץ והפכה להיות שם דבר לצימרים בעין יהב.
    ב- 6.5.2017 נהרג עוזי ליד מעלה עקרבים במהלך נסיעה משותפת שלו ושל ציפי. ציפי נפצעה ולא יכלה להשתתף בהלווייתו, אך עוז רוחה לא נפגם והיא השתקמה יפה.

    ציפי נהגה לכתוב לעלון וברכות לאירועים שונים ביישוב. בין השאר כתבה :
    "אני לוקחת פרויקט קטן ועושה ממנו פרויקט גדול, זו שאלה של הסתכלות על דברים וחירות המחשבה, גם הירידה שלי לערבה היא אתגר והמשכיות לעשיית בראשית של הסבים והסבתות שלי שהקימו את כפר ויתקין... האני מאמין שלי הוא, כי חשוב "ליצור יש מאין" ולהמשיך גם היום בנחישות בבניין הארץ "

    ציפי תיזכר כאשת חיל נחושה ונמרצת, שאהבת משפחתה ואהבת עין יהב היו נר לרגליה, אישה שאהבה להוביל והצליחה בכך .

    ציפי, נוחי על משכבך בשלום, באדמת עין יהב שכה אהבת.
    תחסרי לנו ולמשפחתך בנוף המושבי ולכל המעגל החברתי שסבב אותך.
    לכם דרור, מעיין ויהלי, אנחנו כאן נמשיך לעטוף, לחזק ולחבק ושלא תדעו עוד צער .

    יהי זכרה ברוך!


    ציפי גדיש

    ציפי גדיש


    ציפי גדיש

    ציפי עם תיירים בצימר. צילום אסתי סלע


    לזכרה

     

     אמא

    בעצם מיום התאונה משהו בך כבה והבנו בתוך תוכנו שמפה הדרך לא ארוכה .

    החיסרון והנוכחות של אבא היו לך קשים ,הבית פתאום היה ריק והרעש של אבא שכל כך הפריע לך כל השנים פתאום היה חסר .

    ראיתי לנגד עיני איך דועכת , לפני שנה ושלושה חודשים בדיוק בתאריך השנה שקרתה התאונה שלך ושל אבא היה לך תור לממוגרפיה והתייעצת איתי עם כדאי לנסוע אמרתי שכן' שלפחות תהיי עסוקה ולא תשבי סתם בבית, לצערי באותו היום גם בישרו לך שהסרטן שוב חזר.

    ואת אישה אצילית עם כוחות מטורפים בלי שום ספק החלטת גם בזה להילחם . ומשם הדרך הייתה לא ארוכה , של בדיקות וטיפולים וקרבה ומשפחה וחברים וסיכומים ואת כמו תמיד רק בדרך שלך ! פרוייקט ועוד פרויקט ומפעילה מפה ומעילה משם וממשיכה לנהל את העולם .

    סגרת את מפעל חייך הצימרים-בראש מורם שהבנת שהטיפול והניהול כבר מעבר לכוחותיך , יצרת לך שכונה מופלאה עם דיירים וקהילה קטנה כמו שיצרת כל חייך בבית שלנו.

    בשנה הזו למדת אותי ואני למדתי אותך הייתי לך למשענת שכל החיים כל כך פחדת להשען זה היה לך קשה , שיעור חשוב אבל לבסוף גם אפשרת כמובן שהכל בדרכך ולפי התוכניות שלך.

    התעקשת כל ערב ולא ויתרת על סיבוב השקיעה הידוע, חיכית לו כמו אוויר לנשימה ושהיינו יוצאות התמלאת בגאווה על מה שעשיתם על מה שבניתם על מה שייצרתם על הבלתי יאומן שמשגשג ופורח.

    היית גאה! לא הפסקת להתפעל ואין רופא/אחות וכל מי שנקרה בדרכך שלא שמע ממך את סיפור הקמת הערבה! זה היה חלק ממך חלק בלתי נפרד.

    תמיד היית עם ראש מבריק וחשיבה מחוץ לקופסא . חזקה ואיתנה למרות כל מה שעברנו, אספת אותנו מהרגע הראשון והכרחת אותנו להמשיך לחיות. לא הרפית מליכוד המשפחה לא ויתרת לנו על ארוחות שישי על חגים על אזכרות מפוארות לעידן ובהמשך לאבא ועידן .

    ירשתי ממך תכונות רבות – הבית הפתוח והלב הענק שכל מי שפגשת בדרך הרגיש כמו ילד נוסף.

    הבית שלנו תמיד היה מלא , היית אישה חזקה וגם ברגעים האחרונים לא ויתרת , לא שחררת .

    רצית שזה יהיה יהיה בדרך שלך –שברת כל גרף .

    אני שמחה שהייתה לנו פרידה כזו מכבדת , לא רצית שנראה אותך חלשה ,פחדת לאבד צלם אנוש ועשית את זה כמו גיבורה –סיימת את כל הפרוייקטים האחרונים בבית והתפנית לפרידה. שכולנו סביבך ופנויים רק לך.

    אמא , אני מאחלת לך פגישה משמחת עם עידן ואבא שכל כך התגעגעת אליהם.

    מעיין 

    ציפי ועוזי גדיש


    ציפי

    לב הערבה, אמצע היום, חם מאוד ואני מרותק על הקרקע. הזיעה, האדרנלין, הדופק הגבוה, תחושת חוסר האונים והחול שבתוך הפה.

    הכל מתערבב לכדי מקשה אחת.

    עידן אני צועק. עידן.

    מיד בתום השבעה היא מגיחה בעוצמה.

    טורבו ציפי! האישה והאגדה.

    מצפור, טיול יחידה, הנצחה.

    להוביל, לנהל, ליזום, להתקדם.

    פול גז.

    ביחידת החילוץ, בעמותה, בגינון של החטיבה, בפעילות למען הקהילה.

    לעשות טוב תמיד וכמה שיותר.

    להיות חלוצה.

    במושב, בתיירות, בסדנאות הבטחון. בכל דבר.

    אשת חזון ומעש.

    עוזי עם הנתינה השקטה, יהלי בטיול בהר הגבוה, מעיין במסע להר ארדון, דרורי שהיה המפקד שלי ואז אני הפכתי לשלו.

    הדר ודרור המופלאים שיכולים ביחד לכתוב ספר שכול עם כריכה שחורה, כזאת של הביוקר.

    מעט מים יש בערבה. אין תכסית בנוף בראשית. אך מלאה הערבה אנשים טובים. קהילה.

    ציפי את נר לרגלנו. תודה שהיית סבתא שניה לילדינו.

    יהי זכרך ברוך!

    אני בטוח ששם למעלה את כבר מובילה ביחד עם עוזי ועידן את הפרויקט הבא.

     אלעד סקר  עין יהב / חבר


    ציפי יקרה!

    בחייך וגם במותך את בשליטה במחשבה ובכיוון למושלמות.

    בלי לעגל פינות, בלי לוותר בנית ביחד עם עוזי מושב חקלאי, בית, עסק והכי חשוב משפחה לתפארת.

    שמת את חותמך בכל תחום בעין יהב:  באידיאולוגיה ,בחינוך, בחקלאות, בהנהלה ובחיי הקהילה.

    הגעת רחוק בכל תחום שנגעת בו.

    הערצתי את הכוחות, ההתמדה ודבקות במטרה שלך.

    הכי משמעותי הוא הקשר האישי שלנו שבו תמיד היו סיפורים מרתקים מתובלים באהבה לארץ, למדבר ולעין יהב .

    חיינו נשזרו עם משפחת גדיש, משני פריגורט תות בבקבוק שעליהם גדלה יהל, מפינת החי , הגמל והלנדרובר של עידן , עם דרור שנימצא ממש באמצע ביננו להורים, שידע לנהל בחוכמה את סביבתו וכל מה שנגע בו וממעיין שזחלה וגדלה יחד עם בנותיי.

    הפרידות במשפחת גדיש כואבות אך אני בטוחה שבעולם שלמעלה יש היום פגישה מאוד מרגשת.

    בפגישותינו האחרונות  חזרת וסיפרת לי עד כמה את מרגישה מבורכת בעשייתך אך בעיקר בילדיך, שמסבים לך כל כך הרבה נחת ושימחה.

    ידעת שאת ניפרדת ועשית זאת הכי באלגנטיות.

    נוחי בשלום ומסרי את אהבתינו שם למעלה.

    אתי בלוך / חברה

     


    לציפי חברה אהובה.

    הבוקר פרסת כנפיים ציפורה נחמדת

    מארץ החום  אל יקירייך מעל

    נותר רק הקן עם גוזלייך!

    הלב כואב להפרד ממך

    חברה!

      ידידה!

        אהובה!

          ונערצת!

    בצמתים רבים בחיינו נפגשנו

    ותמיד היה זה בכיף ובהערכה.

    אחרי תקופה ארוכה וקשה אנו נפרדות!

    היי שלום ציפי יקרה.

    תקווה ויסבלום / חברה

     


    פרידה מציפי

    ציפי היקרה והטובה איך נפרדים ממך? ממרומי יותר מ -70 שנה...

    הנה מעט רסיסי זכרונות: נדמה לי שלנו ילדי הכתה, ציפי זאת קודם כל החצר.

    אחורי הבית של משק ספיבק ומשק פרקר, של אבא מאיר המנוח ואמא רוחלה שתבדל לחיים (איכשהו) טובים והוריה.

    לכמה חברות הייתה סבתא עם השם דבשה? שגם היו לה כוורות? וציפי הייתה מזמינה את החברות ללעוס את השעווה אחרי הרדייה.

    במכבסה בחצר היה ספרטור שהניב גם חמאה, היו שם קסמים בחצר. והיה עץ תות ענק שטיפסנו עליו בחולצות עם כתמים והבית שגדל עם המשפחה.

    לא שוכחת לך ששכנעת את גדליה גל שאת יותר רצינית ממני ומגיע לך ללכת לקורס מדריכים בתנועה ולא לי...

    ואח"כ הלכת עם נעמי לסמינר , הפכת לגננת והגעת לערבה.

    ועוזי והמשק המפואר ואת שהיית בין הראשונות שהפכו לאמא. ומליון הפעילויות שלך, בצימרים, בצבא, עם פוליטיקאים, דרוזים,סוחרי בקר מירדן ושליחים ממצרים ועוד ועוד ועוד ובתוך הכל האובדנים וההתמודדות שרק אלוהים יודע איך עמדת בכל.

    היית חברה מהמסורות שיש: הקשר ההדוק עם כ"כ מעט מילים עם חווה חברת הנפש שהלכה מוקדם מדי ועם כולנו.

    ההזמנות הנדיבות שלך ושל עוזי להתארח אצלכם, תוך שאת מספקת תעסוקה למסעדות, לקוסמטיקאית ולמסז'יסטית במושב.

    וטיולי השטח שיותר מכל ביטאו את האהבה והגטווה שלך על מה שיצרתם כאן בערבה.

    היה כיף להגיד : "שזאת מצוות החילוץ, זאת שדברה בתקשורת ועשתה את זה ואת זה היא חברה שלי בת כיתתי."

    השורה הקלישאתית של "משהו ממני מת איתך"...מרגעשה לי נכונה היום, נכונה וכואבת, נורא כואבת.

     

    היי שלום חברה יקרה, את נשארת עמוק בלב.

    בוצי מבית חירות / חברה 

     


    ציפי יקרה

    רציתי לבוא לבקרך, אך מעיין אמרה שכבר לא מתאים והציעה לי לשלוח לך ווטסאפ.

    ציפי. את אמא, אישה, חברה, לוחמת צדק ודעתנית, אמיצה ומסמנת מטרות להגשמה,

    גננת מעולה פורצת דרך בחינוך.

    פרויקטורית, סבתא משקיענית ומחוברת לבני משפחתך, חלוצה בערבה.

    ובפייסבוק כתוב עליך:

    ציפי חקלאית בעלת צימרים, קאוצ'רית, מתכננת נוף, דוברת יחידות החילוץ, מאמצת החטיבה, חברת מרכז "העבודה", מושבניקית שורשית (כפר ויתקין) למדה במדרשת רופין.

    ואני שואלת אותך איך אפשר להתחרות בכל התארים הללו?

    כנראה יש רק ציפי אחת רבת תוכן ויכולות.

    אני מחבקת אותך חזק ולא נפרדת.

    נוחי בשלום ואדמת הערבה תחבק אותך אליה.

    אחסר אותך מאד!

    לאה ניר / חברה 

     


     


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה