נולד בעידן למשה ומיכל.
בן יחיד להוריו ולו 3 אחיות, ניצן, רון וכליל.
למד בבית ספר שיטים ובסיומו התנדב לשנת שירות. ב-3.12.21 התגייס לשלדג בחיל האוויר ועבר את אחד המסלולים הקשים והמאתגרים בצה"ל
את יום הולדתו היה אמור לחגוג ב-6.11.23 . חודש לפני נהרג במלחמת "חרבות ברזל"
יהיה זכרו ברוך
הספדים
אוהד כהן, בודי, בן מושב עידן, ילד ערבה עדין נפש, טוב לב, ברוך כשרונות ולוחם נועז נולד בעידן בשנת 2002 והיום באופן בלתי נתפס, חסר צדק ושובר לב אנחנו מוליכים אותו חזרה למנוחת עולמים באדמה שבה גדל. עוד בטרם מלאו לו עשרים ואחת שנים.
בודי נולד והתבגר בערבה, בן לקבוצה קטנה ומיוחדת שמנתה חוץ ממנו רק את עידו ברזילי וניר פרידמן (שהיה איתו ביחידה והגיע גם לבארי, לקרב האחרון). הוא גדל והתבגר בערבה ובה התעצבה אישיותו המיוחדת, ילד חכם, ערכי מאוד, חברותי וחייכן. כמעט כל חבריו וחניכיו זוכרים בראש ובראשונה את החיוך הטוב שאיפיין אותו, את הרגישות ואת האור שהפיץ סביבו. את מחזור ילידי 2006 הוא הדריך במסגרת התנועה והם זכרו שידע להיות כיפי ומשלהב אבל ידע גם להקשיב והצליח לגעת בליבם, אהבו והעריצו אותו.
לפני הצבא הלך בודי למכינת סופה, זו הייתה שנה טובה, חשובה ומשמעותית עבורו וגם שם לא נשאר איש אדיש לקסמו, לליבו הטוב, לחכמה ולרגישות שהרעיף סביבו ומי שפגש בו נשאר מאוהב.
בודי התנדב לשלדג, עבר גיבוש ואחרי המכינה התגייס. ממש לאחרונה הוא סיים את אחד ממסלולי ההכשרה הקשים והתובעניים בצה"ל. בספר המחזור של צוות גוטמן אי אפשר לפספס אותו תמיד מחייך תמיד אופטימי בין כל החבר'ה, יפים מחייכים נועזים וצעירים כל כך. והלב נחמץ. אבל גם בצבא לא שכח לדאוג לכולם ובעיקר לאמא, לפרחים לשבת.
במהלך המסלול הוא הוכש על ידי צפע ופונה לרמב"ם במצב קשה במה שנראה בדיעבד כמו מין נבואה קודרת אבל החלים במהירות וחזר לצוות.
מיכל סיפרה לנו בימים האחרונים על הידיעה המרה ששכנה אי שם בתודעתה ולא הניחה לה, שכל הטוב הזה והיפה והאהוב הוא טוב מידי וזמני ועל תחושות האיוב מנבאות הרע שחשה שלשום מראשית האירוע ועל ליל הביעותים שקדם לבשורה המרה.
בבוקר יום שבת עם ראשית הקרבות הוקפץ בודי לקיבוץ בארי. יחד עם חבריו, מעטים מול רבים, הם הספיקו לפגוע במחבלים רבים עד שנפל בקרב גבורה מול הרוע המוחלט, עשרות מחבלים שבאו להרוס את הקיבוץ ולרצוח את כל תושביו. שלושים ושתיים שנים אחרי ששחר דודו נהרג בלבנון.
בשעות הרות הגורל האלו נמצאים רבים מבנינו בלב הקרבות ואנחנו טרופי דאגות מייחלים ומתפללים לשלומם מאמינים ובטוחים שלמרות הימים הקשים שעוד נכונו לנו בסוף ננצח.
וָאֶעֱבֹ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ וָֽאֶרְאֵ֔ךְ מִתְבּוֹסֶ֖סֶת בְּדָמָ֑יִךְ וָאֹ֤מַר לָךְ֙ בְּדָמַ֣יִךְ חֲיִ֔י וָאֹ֥מַר לָ֖ךְ בְּדָמַ֥יִךְ חֲיִֽי: אמר הנביא
המחיר הוא קשה מנשוא אך אנחנו נישא אותו, זה צו חייהם של הנופלים וצו הגורל היהודי, צו החיים.
אין לנו אף לא מילת נחמה אחת למשה ומיכל שהשכול פקד אותם שוב באופן כל כך אכזרי, אין תרופה לעצב שאין לו סוף, לגעגועים, לכאב, לשברון הלב.
רק חיבוק גדול והבטחה ללוות אתכם תמיד תמיד ולזכור אותו כפי שהיה, צעיר ויפה ומלא בחיוך, בטוב לב ובהבטחה.
אוהד כהן
בודי
כל הטוב והיפה שיש בנו
הצבי ישראל
רועי גלילי / נציג מושב עידן
אהדי אהוב ליבי, אהוב ליבנו.
או כמו שקראת לעצמך-הבן המועדף.
עננה שחורה נחתה עלינו
האור והלב שלנו איננו.
גם אם נעמוד פה שבוע, לא יספיק הזמן להגיד לך את כל מה שאני רוצה
להגיד לך ועליך.
ילד שכולו אהבה. שכולו טוב.
בכל מקום שהגעת אליו, גרמת לכולם להתאהב בך.
ואיך אפשר שלא.
תמיד אמרתי לך שהלידה שלך הייתה הכי כואבת מכל הלידות שלי.
ובתמורה קיבלתי אוצר. את הילד הכי טוב ונוח בעולם.
תמיד רץ לעזור, תמיד שמח בכל.
עושה כל דבר בקלילות ובאהבה.
הייתה תקופה שאבא ואני לא יכולנו ללכת בערבה בלי שתיגש אלינו מישהי ותגיד- מה? אתם ההורים של אהד? יש לכם הילד הכי מקסים בעולם.
ואחרי שהלכו התלחשנו- מי זאת?
בדרך כלל זאת הייתה מדריכה/מורה/או סתם מישהי שיצא לה לפגוש אותך.
כמה שמחת להגיע לשלדג.
קיבלת בדיוק את מה שרצית וחלמת. אהבת כל רגע במסלול המפרך.
כשאבא שאל אותך בטירונות יחידה איך עבר השבוע, ענית לו-קשה! אבל קשה טוב.
שלחנו לצבא את הכי טוב שיש. ואתה רק השתפרת והתקדמת.
צוות גוטמן המופלא- יחיד ומיוחד, התאים לך כל כך.
פרחת וצמחת. הפכת להיות איש.
מדהים ומיוחד.
לפני שנה וחצי תרגלת אותנו על יבש לאפשרות שהנורא מכל יקרה.
עכשיו אנחנו שם.
מופגזים באש היגון והצער.
אני מערבבת עכשיו את האישי והכללי-
אני מפרה הבטחה ישנה לאהד לא לדבר עם חברים שלו על פוליטיקה.
אבל זאת לא פוליטיקה- אלה החיים שלנו.
ובכל מקרה אם אהד היה מחליט איך האירוע הזה מתנהל כנראה שהיינו פה כולנו עם כובעי ליצן וכוס בירה ביד.
חורבן הבית שלנו.
ושל כל מי שהכיר ואהב את אהד.
ואחרי שנקום מהמשבר. מהתהום.
נצטרך לבנות גם את הבית הלאומי שלנו מחדש.
בית של תקווה וחיים ואור.
שהציונות תקבל את משמעותה האמיתית.
והערכים שלאורם חונכנו יחזרו לחינוך הדורות הבאים.
הטוב יחזור להיות טוב
הרע יעלם מעולמנו.
נחזיר הגיון וסדר לישראל.
נחזור לבניה ועשיה, חסד וקידמה, חינוך, פטריוטיות וגאווה.
לא ניתן להזויים ולקיצונים לקבוע איך תראה המדינה שלנו.
של כולנו.
נכבד כל אדם באשר הוא.
נחזיר תורה ועבודה.
נקדש את חיי ילדינו ולא את האדמה.
הימים האחרונים הזכירו לנו מי הם האנשים הראויים להערכה.
ולדור הצעיר יותר ופחות אני אומרת- אל תעמדו מן הצד.
אויבינו האכזריים. חיות טרף, הוכיחו בשבת שאין לנו את הפריבילגיה לנוח.
קומו ועשו מעשה.
תתקנו את המדינה הזאת שסטתה ממסלולה.
תנו לה, לבוניה ולנופליה את הכבוד לו הם ואנחנו ראויים.
תהיו אתם אנשים ראויים לה.
תהיו בודי.
דוד גרוסמן כתב על בנו אורי-
יֵשׁ רֶגַע קָצָר בֵּין אֲדָר לְנִסָּן
שֶׁהַטֶּבַע צוֹהֵל בְּכֹל פֶּה
הוּא שׁוֹפֵעַ חַיִּים
שִׁכּוֹר וּמְבֻשָּׂם –
אֵיךְ שֶׁיֹּפִי יָכוֹל לְרַפֵּא!
נִסְעַר וּמְשֻׁלְהָב וּמַתִּיז נִיצוֹצוֹת –
אַךְ עוֹד רֶגַע יִבּוֹל וְיַצְהִיב
כִּי הִנֵּה בּשּׁוּלָיו כְּבָר הַקַּיִץ נִצַּת –
קָצָר פֹּה כֹּל כָּךְ הָאָבִיב.
קָצָר וְחָטוּף וְשׁוֹבֵר אֶת הַלֵּב
לַחֲשֹׁב שֶׁהוּא תֵּכֶף יִדְעַךְ
מַבָּטוֹ רַק נִפְקַח
אַךְ הִתְחִיל לְלַבְלֵב –
רַק נִתַּן לִי וְתֵכֶף נִלְקַח.
אָבִיב עוּל-יָמִים וְסוֹעֵר וְסוֹפוֹ –
כְּבָר כָּתוּב בַּעֲלֵי נִצָּנָיו,
אֲבָל הוּא מִסְתַּחְרֵר
כְּפַרְפַּר בִּמְעוֹפוֹ,
כָּמוֹהוּ נִצְחִי בְּעֵינָיו.
קָצָר וְחָטוּף וְשׁוֹבֵר אֶת הַלֵּב
לַחֲשֹׁב שֶׁהוּא תֵּכֶף יִדְעַךְ
מַבָּטוֹ רַק נִפְקַח
אַךְ הִתְחִיל לְלַבְלֵב –
רַק נִתַּן לִי וְתֵכֶף נִלְקַח
נָדִיב וְנִסְעָר וּמַכְאִיב
וְאַתְּ וַאֲנִי הַיּוֹדְעִים
וְנוֹרָא הַדָּבָר שֶׁרַק הוּא לֹא –
עַד כַּמָּה קְצָרִים הַחַיִּים,
הַחַיִּים הַקְּצָרִים שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ.
נָדִיב וְנִסְעָר וּמַכְאִיב
קָצָר פֹּה כֹּל כָּךְ הָאָבִיב.
תודה מתוק שלי על 20 שנה ו-11 חודשים שהבאת אלינו את האביב.
תודה על כל רגע ורגע
תודה על כל פרח ופרח
תודה שהבאת לחיים שלנו את אופיר.
תודה לאופיר שהבאת אהבה לחיים של אהד.
אהדי, זכרך יהיה נצחי בעולמם של כל מי שנקרית בדרכו.
אני לא יכולה להיפרד ממך.
אני לא יכולה לחשוב שלא תהיה חלק פיזי מאיתנו. מהמשפחה והחברים.
העולם כבר לא יהיה אותו עולם בלעדיך.
היית טוב מידי בשביל העולם הזה.
אבל דור חדש יגדל על מורשתך,
כשאתה ודוד שחר תסתכלו מלמעלה בנחת.
אולי סבא ניסים יצטרף וסבתא קמר ודודה דודה.
תארגן להם חפלה כמו שרק אתה יודע...
זהו! עכשיו תורנו להביא לך פרחים.
מיכל / אמא
אהדי אהוב שלנו, אהוב של כולם.
32 שנים עברו מאז ליווינו את שחר הדוד שלך שנפל בלבנון לב שנים והלב שלך הטהור הרואה את הטוב בכל אחד נדם וקרע את הלב של כולנו לגזרים.
אהדי היית פרח בר מדברי שמשמח כל אדם שפוגש בך, ואיך אפשר לומר היית, כשאתה מול העיניים של כולנו כל הזמן, ספורטאי מדריך חתיך ועוד לא הראת לי את פינת הזולות ואת האגם ליד המפעלים.
ואיזה נער סקרן היית, זוכרת כשאספת כסף זר ממדינות שונות ככל שהמדינה היתה יותר אקזוטית כך היית מאושר והיית מספר לנו על המדינות שכבר יש לך. תמיד דאגנו בשדה התעופה שישאר עודף לאהד.
אהדי שהשיחה אתך תמיד מאירה, מעניינת, על המכינה על הרצאה שנתת לחניכים על הזמן שהתנדבת שם עד הגיוס בהתלבטויות שלך, ובעיקר עושה טוב להקשיב לך גם כשאתה מדבר על טחינה ואנחנו יודעים כמה שנאת טחינה. וזה לא שלא אהבת לאכול שישי אח"צ כשירדת אתה ואלון על לאזניה ובירה ואמא שלך אומרת לך אהדי עודמעט ארוחת שישי בישלתי לך מלא, אתה חייכת ואמרת תכף וכולם התיישבו לידך כי איך אפשר שלא? ולמחרת אמא שלך אומרת לי בחיוך "שלא תחשבי שלא אכל גם בבית, ראבק שנשארת כזה חתיך. יפה תואר מבפנים מבחוץ וצנוע כל כך.
אהדי הארת פנים לכל אחד שפגשת הידיים הארוכות שלך הושטו לחיבוק וחיבור לכל אחד, בתחנה בצרכנייה ותמיד מוכן לעזור בחיוך באדיבות ובתחושה של מה בכך.
אהדי אהוב תמיד היית קשוב לצרכים של כולם למבוגרים לילדים אפילו להולכי ארבע. כן ויש לנו וידאו שלך מלפני פחות מחודש לוחם שלדג איך אתה זוחל מתחת למכונית להוציא משם חתול מבוהל.
אהדי פרח נדיר שנקטף. רך וחזק עדין ואמיץ ובעיקר עם המון מוטיבציה אישית לתרום ולתת לכולם בעיקר בעיקר למשפחה שלך והכי לאמא, איפה יש ילד שמכיר את כל הצמתים שמוכרים בהם פרחים? בערב ראש השנה האחרון ביקשת ממני ומאבא לקנות פרחים לאמא. הוספת ותזכרו שהיום גם חג וגם שבת שיהיה זר יפה לאמא עם נ.צ של כל המקומות בדרך שמוכרים בהם פרחים.
וכעת הכאב הכאב הנורא שמפלח את הלב, העיניים שלא מפסיקות לדמוע על האובדן הענק על כאב הלב שמחבר ומקשר ללב השנים המפרידות בין נפילתך בקרב לנפילתו של שחר.
תודה לך על מי שהיית בשבילנו, תודה לך על האור שהפצת. תודה שגרמת לנו לחייך גם שלא תמיד היה על מה. תחסר לנו מאוד, נאהב אותך תמיד.
אהד אהב מאד את השיר אנא אלי, שמע אותו באנדרטת החץ השחור בעצרת למען הנעדרים. השמיע אותו ושר אותו הרבה. ביקשתי משולי נתן לשיר את השיר בלוויה של אהד מיד ענתה שכן. וסיפרה על ילד צעיר במכינה שביקש לעשות איתה סלפי, שולי הגיעה כל הדרך מבית השיטה עד לערבה וחזרה. ריגשה את המלווים עד דמעות בקול הצלול והענוג שלה שהשתבח כמו יין טוב.
שולי אין מילים להודות לך על הקול הנפלא שלך על השיחה שלך עם הצעירות על הנתינה והאהבה שלך. את ואייבי והכל בצניעות "זה המעט שיכולנו לעשות"... כשהתותחים לא ירעמו בהחלט נזמין אותך ואת אייבי להנות מהקול הצלול שלך ומזיו פנייך היפים והמאירים באהבה את הסובבים אתכם.
זה הכאב הזה שבוער בפנים.
אֲנִי חוֹלֶמֶת
צִפּוֹרִים מֵתוֹת
וְשׁוֹשַׁנִּים אֲדֻמִּים
צוֹמְחִים לִי בַּבֶּטֶן,
תְּלוּלִיּוֹת עָפָר
מְכַסּוֹת אֶת פָּנַי
כְּמוֹ אֶת פְּנֵי הַנְּעָרִים
שֶׁשָּׁלַחְנוּ לָמוּת.
אֲנִי חוֹלֶמֶת
חֶרֶב נִנְעֶצֶת
בְּבֻבַּת הַטּוֹטֶם
שֶׁלֹּא הִמְטִירָה גֶּשֶׁם
וְרוּחַ אֱלֹהִים אַיִן,
רַק הֶבֶל הֲבָלִים
עָשָׁן וְדָם וְקוֹצִים.
תמי לבנה / דודה
אהדי, יא צ'רמר. 30 שניות זה מה שלקח לכל אדם להתאהב בך.
גדלת לי בקפיצות: הייתי ברילוקיישן מ 2009 עד 2018 וכל חופשת מולדת היית מישהו אחר. אבל השיחה המשמעותית הראשונה שהייתה לנו התרחשה עם כוס יין ביד (איך לא) כשהתחלת את המכינה.
שאלתי אותך, וסיפרת באריכות, על המפגש עם בני אותו הגיל מרקע שונה, שגדלו על תפיסת עולם שונה, וכולם לומדים אלה את אלה ומחדדים את השונה והמשותף. הסברת לי על התכנית ועל מטרותיה. אדם בוגר ומפוצץ ברצון טוב והכרה בצורך לתרום ואפילו להקריב אם צריך.
אני, זקן שכמוני, נבהלתי. חששתי לך. ממרומי שנותיי למדתי כמה מנצלים תמימות כמו שלך. ניסיתי בעדינות להרביץ בך קצת ציניות...
ואחר כך התייסרתי. אולי לא הייתי צריך.. אולי זה לא הזמן. עוד מוקדם ואני הורס לך את החוויות.
אבל אתה המשכת לגדול, והראית לנו כל יום איך הדור הולך ומשתבח ומשתבח ומשתבח.
11 שנים לפני שנולדת, במאי 1991, שחר קיבל חופשה מהשרות בלבנון ובא לפה לעזור לנו לארגן את הברמיצווה של רגב. הוא היה שקט מאוד ורק תיקן אותי כשקראתי לו בטעות 'אופיר'. מוזר מה אנשים זוכרים וכמה זמן. 5 חודשים אחר כך השמיים התהפכו ושינו לנצח את הפרופיל הרגשי של כל מי שקשור במשפחה הזו. כל צילצול טלפון מעורר מן חרדה עמוקה ובמיוחד אם זה בשעות לא רגילות. רק שלא.....לא.
צפע שהזדחל אל בין הציוד בחולות שורק, קפץ לך ישר לחזה. אוי, לא, שוב החרדה הזאת. אבל הכל כבר נאמר על כך. ואתה, כשבאת הביתה להתאוששות, כבר היית מלא חיים ומשועשע. אני מניח שחשת שאתה עכשיו יותר עמיד. כמו בסוף כל האתגרים המשוגעים האחרים שהיו לך במסלול.
אין לאף אחד מושג מה עבר לך בראש ברגעיך האחרונים. שניות קודם זה רק איך לתפקד הכי טוב לפי כל מה שאימנו אותך, ואם הספקת, בטח חשבת על אופיר ועל אמא ואז אולי הבנת שזהו.
טפשים שכמונו. אנחנו מדברים בלי סוף אל אנשים שכבר לא יכולים לשמוע ובטח לא להפיק רגש כלשהו מהדברים. אבל ככה אנחנו. סלח לנו. גמדים עלובים. ואתה גוליבר. ענק, לנצח.
אוהב ולנצח אזכור
יוסי ליבנה / דוד
בודי יקר,
פגישתי הראשונה עם משפחתך המורחבת הייתה לפני שלושים ושתיים שנה בהלווית דודך שחר, שנהרג בלבנון ואותו לא הכרת.
אוהד, בודי, יקר ואהוב, אתה דוגמא ומופת לילד ערבה ערכי, חכם, חביב ואהוב.
בחרת לשרת בחוד החנית של צה"ל, הבאת גאווה ענקית לכולנו ובייחוד לבני משפחתך.
נלחמת ונהרגת כגיבור ישראל.
משפחת כהן היקרה, משה ומיכל והאחיות ניצן, רון וכליל אין בפי מילים לנחם.
הגאווה בבודי תישמר בליבכם ובליבנו לעד.
בודי היקר, נזכור אותך לעד, נחבק את משפחתך ונזכור כי נפלת על תקומת הארץ.
נעשה הכול כדי שהארץ הזו תהיה ראויה למחיר הכבד הזה.
יהי זכרך ברוך!
מאיר צור / ראש המועצה האזורית
בודי שלנו
אנחנו עומדים פה, הנציגים מהשכבה שיכלו להגיע, נפרדים ממך בשם שכבה שלמה, שללא ספק היית הגרעין שלה והיית קרוב לכולם.
תמיד ייצגת אותנו בכל דבר- בטקסים, בתחרויות, בהופעות, היית הפנים של הכיתה שלנו.
הברכה שהקראנו בסוף יב כל כך מדוייקת, וזכורה לכולם.
אני שאלתי אותך: בודי איך מאייתים אהבה?
ואתה ענית לי: מאיצ׳וק, לא מאייתים אז זה, פשוט מרגישים את זה....
אז בודי, לא מאייתים אהבה פשוט מרגישים אותה.
אין לנו מילים לתאר את המשמעות שלך לשכבה שלנו- למחזור לט. כל דבר שהיה צריך לעשות בכל דבר בכל דרך של תרומה תמיד זה היית אתה.
הלב שלך כל כך גדול, הכנסת אליו כמות מטורפת של אנשים. אתה הבן אדם הכי טוב שכולנו יכלנו להכיר,
אין עוד אנשים כמוך, אנשים טהורים, ועם כמה שהיית טהור גם היית צנוע, לא הייתה בך טיפת שיפוטיות, קיבלת את כולם ותמיד הייתה איתך אווירה נעימה, אווירה קלילה, הורגש שאתה אוהב את כולם, גם אם לא מכיר את כולם.
מדהים כמה אנשים מכירים אותך ולכמה אנשים תפסת מקום בלב, אנשים רושמים לנו מכל רחבי המדינה, אנשים שנפגשנו איתם מזמן למפגשים קצרים, המפקדות מהגדנע רשמו לנו בקבוצות, לא נתפס בכמה אנשים נגעת.
השכבה שלנו לא תראה יותר כמו שהיא היתה, ללא ספק אתה ממשיך להיות הגרעין שמאחד את כולנו, ונמשיך לקיים מפגשים לזכרך, להעלות זכרונות, כי לכולנו יש איתך המון זכרונות משותפים.
לא ייאמן, אבל באמת שלכולם.
אוהבים אותך עד אין סוף, כואבים מאוד ועדיין לא מעכלים,
מחזור ל״ט / חברים מהשכבה
אורית קחוון /מחנכת הכיתה
סרט שערכו לזכרו של אהד - בודי כהן במכינת עין פרת.
סליחה על השאלה עם אהד (בודי) כהן
תגובות