במדור הנוסטלגי אנו מביאים הפעם כתבת עומק של אמנון נבון על גידול האפרסקים במושב עין יהב של שנות השבעים, במסגרת הניסיונות הבלתי פוסקים של חקלאי המקום לנסות גידולים חדשים. הכתבה מביאה את סיפור הניסיון, הנתמך בצילומי ארכיון נדירים של המטע היפה הזה וכמובן גם את אלה שקטפו ומיינו בחדווה ובתקווה לעתיד ורוד. ב-2005 פעלו 16 חברות ייצוא פרטיות, המחברות בין האתגרים של אז לאלו של היום – בין אם במנגו או בפלפלים. מסקרן לחזור לאותו פרק ולגלות מה קרה לניסיון האמיץ הזה לפני 50 שנה כשענפי היצוא שוב מתמודדים עם קשיים, אנו חוזרים לסיפורם של אותם חקלאים אמיצים שהעזו לחלום על אפרסקים בערבה - ואיך נשבר החלום בשל הפלפל האדום..
חמש שנים ניהלתי את מטע התמרים המשותף שנשתל במרזבה ב 1962.
באותן שנים גרנו עדיין בעין יהב הישנה כמושבוץ. מדריך מטעים היה חנוך פלק שהגיע אלינו מבאר שבע מדי כחודש ולימד אותנו את תורת גידול התמרים כפי שהיה נהוג באותם ימים. חנוך היה יקה בחינוכו ובדיבורו, היה יסודי ביותר בכל מעשיו, בעל ידע רב בענף המטעים ובעל אינטליגנציה רבה.
הוא עלה ארצה מגרמניה ב 1938 והצטרף לכפר רופין שם ריכז את ענף התמרים והיה אחד מראשוני הדקלאים בעמק בית שאן. בשנות החמישים עזב את קיבוצו ועבר לבאר שבע והצטרך לשה"מ (שירות ההדרכה והמקצוע במשרד החקלאות) שאך הוקם שם.
לחנוך לא הייתה השכלה אקדמאית כנדרש בד"כ לתפקיד כזה אבל היה אוטודידקט וידיעותיו בנושאי מטעים היו רבות. במשך שנים רבות היה מדריך לגידול מטעים מוערך ביישובי הנגב והערבה. בשנות השבעים למד לתואר ראשון בפקולטה לחקלאות, כשיצא לגמלאות סיים תואר שני ובגיל שמונים עשה תואר דוקטור.
בשנות ה - 60 נסע חנוך לארה"ב לסיור השתלמות. בפלורידה הוא ביקר באחת האוניברסיטאות ופגש שם את פרופסור שארפ שעסק בטיפוח זני אפרסק שדרישותיהם לצינון בחורף נמוכות. האפרסק כידוע הוא עץ נשיר הדורש תקופת צינון ארוכה בחורף בכדי שיוכל ללבלב באביב ולהניב יבול כלכלי. הטמפרטורות בפלורידה בחורף גבוהות יחסית ודומות לנגב ובמיוחד לערבה. פרופסור שארפ מצא אפרסק בר באי אוקינאווה (יפן) ששם שורר מזג אוויר סובטרופי והחל ליצר הכלאות בין ואפרסק הבר שדרישותיו לצינון נמוכות לבין האפרסק התרבותי שמוצאו מסין ודורש כאמור צינון ממושך בחורף.
אפרסק הבר פריו קטן וירוד והזנים התרבותיים פריים גדול וטעמם מעולה.
ואכן הצליח פרופ' שארפ ליצור כמה זני אפרסק ונקטרינה שהניבו יבול מסחרי בתנאי צינון מועט.
חנוך, שטובת חקלאי הנגב עמדה לנגד עיניו, לא יכול היה לעמוד מנגד ובניגוד לאופיו היקי תחב באמתחתו כמה ענפים מכמה זנים שפותחו, הביאם ארצה בהיחבא, הרכיב על עצי אפרסק בוגרים בקיבוץ רביבים ע"מ שיהיו מקור ל"רכב" (ייחור להרכבה) שניתן יהיה להפיצו בעתיד ביישובי הנגב והערבה.
זה היה זמן קצר לפני שעברנו לישוב החדש במרזבה ולפני הפיכת עין יהב מקיבוץ למושב. חנוך שיתפני בסודו ודנו בשתילת מטע אפרסקים בעין יהב. זכרתי שכאשר הגענו לעין יהב בשנת 1959 היה בוסתן קטן בחיבור של כביש הגישה להיאחזות עם דרך בערבה, ליד תחנת הדלק הנוכחית. בבוסתן הזה גדלו זיתים, רימונים, שקדים ועץ אפרסק בודד. אפרסק זה אמנם נתן פירות כל שנה אבל מעט מאוד וגודלם קטן וזאת כתוצאה ממיעוט הצינון שקיבל בחורף. עץ בודד זה היווה עבורנו הוכחה שאפרסקים אמנם יכולים לגדול באדמת הערבה ובמימיה המליחים.
במשך שנות המושבוץ ולאורך כל שנות המושב חיפשנו (ועדיין מחפשים) גידולים חדשים ע"מ לגוון את מקורות הפרנסה ולמצוא גידולים מכניסים יותר. רעיון נטיעת מטע אפרסקים נפל בזמן מתאים. שיתפתי את שאר החברים ברעיון וסיכמנו לאפשר לכל מי שחפץ לשתול באופן פרטי 3 דונם אפרסקים בשטח נפרד שיוקצה לשם כך במפגש נחל נקרות עם נחל ערבה, במקום שבו נמצא כיום אתר מיחזור הפלסטיק ודרומה לו.
בשלב ראשון הצטרפו חמישה חברים למיזם. הזמנו שתילים וביצענו נטיעה ראשונה בחורף 1968/9.
מיון אפרסקים - צילם מייקל כהן
בתמונה מימין לשמאל: אהרן וייסבלום, אמנון לב ז"ל, עמי שחם ז"ל, יורם לוי ז"ל, עודד יפה, עוזי גדיש ז"ל, פסקל (יצחק בן שלח)
נטיעה זו התבצעה בכספנו ללא סיוע הסוכנות כמקובל. ביצוע בסיוע הסוכנות היה כרוך בוועדות בדיקה, תכנון, בדיקות קרקע, מדידות, תקציב ועוד וזאת כאשר הזנים ששתלנו עוד לא היו חוקיים בארץ, דבר שהיה תוקע את המיזם לזמן ממושך או אפילו פוסל אותו. שנה לאחר השתילה גילו זאת אנשי הסוכנות וששו להצטרף מבלי שנזקקנו לכל התהליכים שבצינורות המקובלים.
קוריוז. כשנתיים לאחר השתילה נסעתי לביקור בלונדון ע"מ לראות איך מתבצע שיווק המלונים שייצאנו באמצעות חברת אגרקסקו. ישבתי בחדר ההמתנה בסניף לונדון של אגרקסקו לקראת פגישה עם המנהל ואיתי ישב אדם נוסף. התחלנו לשוחח והוא הציג עצמו כמנהל אגף המטעים בסוכנות היהודית (שמו שמור במערכת). משהצגתי את עצמי כאיש עין יהב אמר האיש "הקמנו לכם מטע אפרסקים". מפאת כבודו של האיש וזה היה באנגליה המנומסת סתמתי את פי ולא אמרתי לו מה שאני חושב עליו ועל אמא שלו....
שתילי האפרסק נקלטו יפה וצמיחתם מהירה. שמחנו שהתאמתו תחזיותינו שאדמת עין יהב והמים אמנם מתאימים לגידול האפרסק.
בשנים שלאחר מכן שתלו חברים חדשים מטעים משלהם. משהגיעו העצים לגיל ניבה הסתבר שלשם קבלת פרי גדול יש לבצע דילול חזק.
השיטה הנהוגה באותם ימים הייתה דילול פרחים. פריחת האפרסק מרהיבה ביופייה ודומה לפריחת השקד אבל בעוד פרחי השקד לבנים הרי שפריחת האפרסק הינה בגוונים אדומים עם הבדלים קטנים בין זן לזן.
עבודת הדילול הייתה סיזיפית ומשעממת ועד היום אני זוכר שהיינו הולכים לישון ופרחי האפרסק מרצדים בעינינו. לאחר כשנתיים עברנו לדילול חנטים בעזרת "חפקות" - מקלות שהיינו חובטים בעזרתם על הענפים בכדי להפיל חלק מהפירות ובכך הפך הדילול לקל ומהיר יותר.
כיום דילול אפרסקים נעשה בשיטות כימיות.
הפירות החלו להבשיל בסוף אפריל, בהחלט כחודש מוקדם יותר מאשר אפרסקים רגילים באזורים אחרים. היבול הגיע לשנים שלושה טון לדונם ומחירם היה טוב.
בכל אותה תקופה המשיך פרופ' שארפ מפלורידה לפתח זנים חדשים שדרישותיהם לצינון נמוכות אבל הוא התמקד בשיפור הטעם, הגודל והיבול. זנים חדשים אלו הגיעו כבר ארצה באופן לגלי ובנטיעות של המצטרפים החדשים היו מזנים אלו.
מטע אפרסקים בפריחה
במקביל נטעו זני אפרסק אלו במקומות נוספים ברחבי הנגב והסתבר שגם במקומות האחרים לבלבו האפרסקים מוקדם ופריים הגיע לשוק זמן קצר אחרי הערבה . איכותם וגודלם היו טובים יותר מאיכות המטעים הראשונים אצלנו והתחלנו להרהר בהחלפת זנים.
שבע ממיינת אפרסקים - צילם מייקל כהן
עץ אפרסקים עם פרי - צילם מייקל כהן
הפלפל מגיע...
באותה תקופה, תחילת שנות השבעים, התברר שאפשר לגדל פלפל קליפורני (ירוק) בערבה בטפטוף,
עד אז גידול פלפל קליפורני ליצוא נעשה ברובו בבקעת יבנאל. היבול לדונם היה גבוה תוך השקעה מעטה יחסית בימי עבודה, הזרעים היו זולים וטרם נכנס השימוש בחיטוי קרקע יקר ובפלסטיק. במכון וולקני פותח זן בשם "מאור" ע"י המטפח חן שיפריס בעל גודל יפה וחיי מדף ארוכים הפלפל נשלח ברובו ליצוא וקיבל מחירים יפים. ההכנסה מדונם פלפל ומיום עבודה הייתה גבוהה, החברים מילאו את כל שטחיהם בפלפל והתחילו להזניח את מטע האפרסק. יש לזכור שבאותם ימים עבדנו בעבודה עצמית (רק החלה תופעת ה"מתנדבים") ויום העבודה בפלפל הכניס פי כמה מיום עבודה באפרסקים.
גורלו של ענף האפרסקים נגזר.
הפלפל נקטף ונשלח כפלפל ירוק, זה מה שנסחר בשוקי אירופה וארה"ב. כאמור החברים זרעו (באותם ימים זרעו פלפל) כל שטח פנוי. קצב הקטיף היה כזה שהחברים לא הספיקו לעבור על כל השדה בזמן. הפלפלים התחילו להאדים. כשאנשי "אגרקסקו" ראו פלפלים עם לחי או כתם אדום הם פסלו ליצוא או שקיבל בחו"ל מחיר יותר נמוך. הם קראו לזה "Turning red" ולא רצו אותו. ככל שהחברים איחרו בקטיף האדים הפלפל ונשלח לשוק המקומי במחיר נמוך.
מה עושים?
יום אחד אסף עמי שחם ז"ל שהיה הגזבר באותה עת כמה קרטונים עם פלפל אדום והביא למשרדו של יפתח יחיא ב"אגרקסקו" ואמר לו שישלח קרטונים אלו לחו"ל כניסיון ויהי מה.
יפתח שלח את הקרטונים בחוסר רצון ולאחר מספר ימים התקבל מברק "שילחו לנו כמויות גדולות מן האדום אדום הזה". השוק באירופה היה רגיל לפלפל ירוק בלבד והאדום התקבל כהפתעה ובמחיר כפול מהירוק. חשיבותו של הפלפל עלתה שבעתיים והגרזן שכבר החל לעלות על האפרסקים הורד סופית.
הווי ובידור באפרסקים:
שבע ויעל בארוחת בוקר במטע האפרסקים - צילום מייקל כהן ^
יום הולדת לתמר באפרסקים. לידה אורה נבון והגננת ציפי. צילם - אמנון נבון >
כתב אמנון נבון/2024
הביאה לדפוס: אסתי סלע
תגובות